הדדיות חד-צדדית                                                                                       

                                                                                                               .‏2003–12–25  

 

מה אלה כל הדיבורים האלה על החד-צדדיות. מתי לא נעשו פה דברים באופן חד-צדדי. יש בינינו רבים שרוצים לשכוח את הציונות. יש בינינו רבים שיעשו הכל כדי שלא נשכח את הציונות. גם הרצון לשכוח וגם הרצון לזכור קיימים כי הציונות עשתה דברים, והיא עשתה אותם באופן חד-צדדי. הציונות והציונים יישבו את ארץ ישראל מבלי להתחשב יותר מדי בצד השני, כעבור שנים הוקמה מדינת ישראל, שוב מבלי להתחשב ברצונם או בדעתם של ערביי ארץ ישראל. דחיית החלטות האו"ם בדבר זכותם של היהודים להקים מדינה בשטח ארץ ישראל, נעשתה גם היא על ידי הערבים באופן חד-צדדי. הכרזת המלחמה של מדינות ערב נגד מדינת ישראל, במטרה למנוע את הקמתה, נעשתה גם היא באופן חד-צדדי. ופעולות הפדאיון נעשו באופן חד-צדדי. ופעולות התגמול נעשו האופן חד-צדדי. מלחמת סיני ב-1956, כמו גם הנסיגה מסיני לאחר מכן, נעשו באופן חד-צדדי. גמאל עבדול נאצר, נשיא מצרים, חסם את מיצרי טיראן באופן חד-צדדי. רע"מ, רפובליקה ערבית מאוחדת, הוקמה חד-צדדית לפעול נגד ישראל.

רוצים עוד דוגמאות?

ב-1967 פתחה ישראל, חד-צדדית, במלחמת מנע נגד מצרים וסוריה, ואילו ירדן מיהרה, באופן חד-צדדי, להצטרף למלחמה. בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור היו אין ספור פעולות חד-צדדיות, פעולות חבלה מחד ופעולות תגמול מאידך. מלחמת יום כיפור ב-1973 פרצה בהפתעה באופן חד-צדדי. ב-1982 כבשה ישראל את רוב שטחה הדרומי של לבנון וכעבור שנים רבות מדי יצאה ממנה באופן חד-צדדי. בשנים האחרונות יש לנו שתי אינתיפאדות חד-צדדיות ומתאבדים הורגים את עצמם ואת האחרים, חד-צדדית כמובן. וצה"ל נכנס לשטחים ויוצא מהם כדי לשוב ולהיכנס ולשוב ולצאת והכל באופן חד-צדדי.

אז נסכם ונאמר שכל, או רוב, מה שהתרחש במזרח התיכון ובמיוחד ביחסים שבין הערבים והישראלים, הוא חד-צדדי. אבל יש לכל דבר אחד משותף: הכל הכל הוא ה-ד-ד-י. כי כל עשייה, או כמעט כל עשייה, של אחד הצדדים, היא פועל יוצא של עשייה של הצד האחר. מקורה של הדדיות זו היא שאם נרצה, או לא נרצה, אנחנו חיים ביחד ונמשיך לחיות ביחד. אנחנו שני צדדים של אותה המטבע. אנחנו לא יכולים לברוח האחד מהשני. ומי שמאמין שיש באפשרותנו ל-"היפרד" או ל-"הינתק" האחד מהשני הוא טועה. גם אם ניפרד פיסית וגם אם נתכנס כל אחד לצד האחר של הגבול, ולא חשוב אם הגבול הזה יהיה גדר, או חומה, או אני לא יודע איך יקראו לו חכמי המילים. הגבול הזה יהיה כמו כל הגבולות שהם גם קו הפרדה וגם קו מגע.

אי לכך יש לראות את העתיד המשותף שלנו. צריך לחשוב, ורצוי לחשוב ביחד, איך אנחנו רוצים "להיפרד" עם אחד מהעם השני. אם לא נוכל לחשוב ביחד, נחשוב כל אחד לעצמו, אבל לחשוב ברצינות. אם נרצה להמשיך ולעשות פעולות חד-צדדיות, גם זה יהיה חיובי אם הצעדים יהיו חיוביים. אם בכורח הנסיבות נאלץ לעשות פעולות חד-צדדיות, גם זה יכול להיות טוב אם נעשה את זה תוך חשיבה על המשמעות העתידית של החיים של עם אחד לצד העם השני. אבל תמיד תמיד נזכור כי במיקרה שלנו, של הערבים והישראלים, כל המעשים החד-צדדיים הם ה-ד-ד-י-י-ם. כל פעולה של צד אחד מחייבת בהכרח פעולה גם של הצד השני. ואם כוונתו של צד אחד היא חיובית, יש להניח שגם הצד השני יהנה מכך. ואם צד אחד יפגע בצד השני, יש להניח כי גם הפוגע ייפגע.

לסיכום: העשייה, משותפת או חד-צדדית, היא רצויה אם כוונותיה רצויות ותוצאותיה רצויות.