על מה ישמור הכלב                     מאמר הארץ

 

מאת עמוס שוקן

 

 

אפשר לומר על העיתונות כל מה שרוצים, אבל כלב השמירה של הדמוקרטיה היא לא. אולי היתה פעם, אבל היום בהחלט לא. העיתונות היא בסך הכל עוד כלי, ולא החשוב והמרכזי, שבו מבטאה חברה דמוקרטית את עצמה. הייתי אף מרחיק לכת ואומר שהיום העיתונות כפי שאנחנו מכירים אותה בכל העולם, וביחוד בישראל, היא אולי אפילו מכשיר אנטי-דמוקרטי. אפשר להרים גבה: איך זה שהעיתונות היא בסך הכל רק אחד הכלים שבהם מבטאה חברה דמוקרטית את עצמה, וכימעט באותה הנשימה לומר שהיא מכשיר אנטי- דמוקרטי?

 

אז איך זה מסתדר? דמוקרטיה יש בה תכונה מרכזית מרגיזה. גם איבוד ענין בדמוקרטיה הוא דמוקרטי במהותו, כי הרי בדמוקרטיה יש זכות קיום לכל מיגוון הדעות וההתיחסויות אליה, כולל אפילו שלילה של הדמוקרטיה. וכבר נאמרו אין סוף דברים ונכתבו אין סוף מאמרים וספרים על הנושא: האם יכולה קבוצה השוללת את הדמוקרטיה לפעול באופן דמוקרטי ובדרכים דמוקרטיות לחסל את הדמוקרטיה. לא היו אלה דיונים או כתבים תאורטיים בלבד אלא התיחסויות לארועים ותהליכים היסטוריים שכולנו מכירים, או צריכים להכיר אותם.

 

אם כאמור בכתבה שאנחנו עוסקים בה שהעיתונות היא עסק מסחרי למטרות רווח, אז מה  לא בסדר בזה?! אנשי עסקים הם לא חלק מהחברה? אנשי עסקים גם בחבדה סוציאליסטית וגם בחברה קפיטליסטית מהווים בהחלט קבוצות שמבטאות השקפת עולם כלכלית-חברתית, וככאלה יש להם בוודאות זכות להביע את דעותיהם ולהסביר את מעשיהם אפילו אם זה לא מוצא חן בעיני אלה הנמצאים בקטבים ההפוכים.

 

"כמוצר של עסק מסחרי העיתונות שואפת לרצות מספר גדל והולך של לקוחות ולהתאים לטעמם של אנשים רבים ככל האפשר". אז אולי יסבירו לנו המבינים איך זה שהעיתונות הולכת והופכת ליותר ויותר סקטוריאלית, ליותר ויותר צרה בהצגת התפיסות החברתיות של בעלי המאה שהם גם בעלי הדעה, או של בעלי הדעה שיש בכוחם גם להוות גב פיננסי לעיתון.  ואם עוסקים בדמוקרטיה, למה נשללת הזכות מגופים ממשלתיים להציג את דעתם ושהדבר יחשב כ"כתיבה מטעם" בעוד שכל מי שכותב ומבקר את הממשלה ואת מעשיה הוא "דמוקרט", וזאת למרות שבחברה שלנו, אפשר עוד לומר שהממשלות למיניהן מורכבות על ידי אנשים שנבחרו בצורה דמוקרטית ובהליכים דמוקרטיים. לזאת יש להוסיף כי כולם יודעים ששחיתות וביזבוז יש לא רק במערכות השלטון.

אחד העקרונות שמאחריו אוהבת העיתונות להסתתר הוא "זכות הציבור לדעת". לדעת מה? את דעת בעלי העיתון? את השקפת עולמם של הכתבים השונים? לא! זכות הציבור היא לדעת את העובדות, ואת העובדות בלבד. ואם המציאות היא כפי שנאמר, יותר ויותר סקטוריאלית, יותר ויותר צרה בתפיסותיה החברתיות, הפוליטיות והאידאולוגיות, הרי שבהכרח הדבר פוגע בהצגה אוביקטיבית של העובדות אותן זכאי הציבור לדעת. ואם במקרה או שלא במקרה הוזכרו בכתבה העיתונאים גדעון לוי ועמירה הס, שאותם בוודאות אי אפשר "להאשים" באובייקטיביות עיתונאית (וטוב היה לו היו שומרים את דעתם ואת השקפת עולמם לעצמם) ואם חושב כותב המאמר ש"אולי זה היה דיווח לא שלם, אולי זה היה רק היבט אחד של המציאות, אבל בכל מקרה זה יותר טוב מכלום" אז זו טעות איומה, כי חצי אמת יותר גרועה משקר, וחצי אמת מוטה כתוצאה מהשקפת עולם היא שקר גרוע ומסוכן.

עיקרון נוסף שמאחריו אוהבת העיתונות להסתתר הוא עיקרון סודיות מקור האינפורמציה. לא פעם ולא אלף פעמים הסתבר שמוסר האינפורמציה, או המדליף, או תקראו לו איך שאתם רוצים, לא עושה זאת בניקיון כפיים. הוא לא עושה את זה בשם הצדק, האמת והיושר (גם להגדרות אלה יכול כל אחד להוסיף ככל שיפליג בדמיונו) הוא עושה את זה כדי לספק אינטרס מסוים ובידיעה שהוא, לא יצטרך לשאת בתוצאות גם אם ישקר, יסלף, ישמיץ וכדומה. כולנו מכירים את העיתונות והעיתונאים של היום. הכתיבה המתלהמת, הסנסציונית, הוולגרית, כולם ניזונים היטב מאותם מקורות חסויים, או מפוברקים (כן,גם זה). שלא לדבר שבמקרים רבים המדליפים למיניהם, גם אם הם עושים את זה בגלל השקפת עולמם, עוברים על החוק. זו גם הפרת אמונים של מי שחתם על חובת שמירת סודיות.

אם אינני טועה, גם עבירה על החוק וגם הפרת אמונים, ביחוד כשהם נעשים על ידי אנשי המערכת השלטונית, הם מהדברים המרכזיים שהעיתונות מתיימרת לשמור על הציבור מפניהם.

 

אני חושב שהמושגים "מתנחלים" "שטחים כבושים" "אפרטהייד" "פלשתינאים" אינם רלוונטים לנושא הכתבה. אין אלה נושאים קלים, אבל כאשר הם מופיעים בכתבה זו, אין הם יותר מקלישאות, שאולי כן ואולי לא מוסיפים מימד "עמוק ורציני" לנושא הדמוקרטיה ואינם מוסיפים דבר לנושא העיתונות.