זהב הטפשים                                                 2009 – 10- 22          

Fool’s Gold

 

יש לי כמה כאלה באוסף.

פעם, כשהייתי צעיר, היה לי כוח לסחוב דברים כבדים. לא סתם דברים כבדים, אבנים!

טיילתי הרבה בארץ ומאוחר יותר גם בעולם הרחב. אף פעם לא נמשכתי במיוחד לקנות מזכרות (למי היה אז כסף לקנות מזכרות?).  גם לא חשבתי כי מזכרות קנויות הן הדבר המתאים לי כדי לזכור את הארץ. אז כמו שאמרתי: הייתי אוסף אבנים. אני גאה לספר כי יש לי אוסף נאה למדי. לא אבנים יקרות ולא חצי יקרות, סתם אבנים שמצאתי בשטח ושמצאו חן בעיניי. יש גם כאלה שקניתי כי לא מצאתי מתאימות כשהייתי במקומות מהם באו האבנים.

כשהייתי פעם ראשונה בארה"ב טיילנו אני והמשפחה ללא סוף וזאת מתוך חשש, שהתבדה, שלא תהיינה לי הזדמנויות חוזרות. יש אמירה האומרת כי באמריקה הזהב מתגלגל ברחובות. אני לא ראיתי את זה אבל שמעתי כי בעבר הרבה אנשים חשבו כך וגם האמינו שזה המצב. מחשבות אלה ואמונות אלה היוו את הבסיס והגורם והיווצרות אחת התנועות המכריעות בהתפתחות ארה"ב מה שנקרא "הנהירה מערבה".                   

הרצון העז כל כך יצר מצב בו כולם חיפשו זהב. חלק ניכר מסיפורי המערב הפרוע סופרו, ומסופרים עד היום, קשורים לתנועה הזו בעקבות הזהב. זו לא היתה רק נהירה, זו היתה "הבהלה לזהב" שהחלה, לפי המסופר ב-1849 ונמשכה עד 1855 . היו מעטים שאכן מצאו זהב אמיתי, מי יותר ומי פחות, אבל רוב מחפשי הזהב גילו משהו אחר, הם מצאו "פּיריט",שהיא אבן גבישית נוצצת.

רבים ממחפשי הזהב נהרגו או נפצעו בקרבות שהתחוללו סביב מציאת זהב האמיתי אך בעיקר בגלל מציאת הפיריט שמוצאיה חשבו שהיא זהב. טעות זו והאכזבות שבאו בעיקבותיה היו כל כך נפוצות עד כי באופן טיבעי ועממי ניתן לאבן הזו הכינוי "זהב הטיפשים". מכוון שמדובר באבן חסרת ערך (אם כי יש לה ערך אספני לאחד שכמוני) אפשר לקרא לה סתם "אבן הזהב" או בהקשר לאקטואליה: "גולדסטון".

מה לא אמרו עליו כל אלה שרצו ביקרו, במיוחד שהיה ברור להם, או שרק קיוו, שהוא יספק להם את כל הרעל והשחור. שהוא יתן להם את כל מה שדרוש להם כדי להילחם במדינת ישראל. הם עשו אותו ליותר מזהב טהור כי ככל שיהיה יותר "יקר" כך יהיו דבריו אמינים יותר. הם סיפרו על כל הצלחותיו והברקותיו בטיפולו במשברים אחרים. ולא הבינו את השוני בין המשברים שהוא אולי פתר ושהעתיד עלול עוד להראות לנו את תוצאות הפתרונות האלה.

מעלתו החשובה ביותר בעיני אוהביו היא היותו שופט. 'לאור', או , מכיוון שאין הרבה או אפילו מעט אור, מתאים יותר לומר: 'בעיקבות' פרסום הדו"ח החד-צדדי שלו, שנכתב על סמך ובסיס בדיקה וחקירה שאם היתה נעשית על ידי מישהו אחר, יש להניח כי היה מפוטר או מסולק מיד מתפקיד זה, אני מרשה לעצמי לומר כי גם אם היה פעם שופט, הרי שהיה שופט גרוע שבגרועים ואין מתאים ממנו לפגוע ולהעליב את התואר הזה. ומשפטו הוא משפח ולא משפט.

שופט, מתוקף תפקידו חייב לשקול את כל הראיות, אני מדגיש, כל הראיות! ולא לפסוק על פי השקפת עולמו, או כפי שאני חושד שהדבר נעשה במקרה זה, לפסוק לפי רצונו למצוא חן בעיני מישהו, או בעיני מי ששלחו אותו כדי שימשיכו לפנות אליו.

כל מי שהיה מודע לתכונותיו ה"חיוביות" לפני מינויו לתפקיד יו"ר הוועדה צריך היה להקים קול צעקה שישמע מקצה הארץ (עיתון "הארץ"?) ועד קצה. ברור היה מראש שמסקנות הדו"ח יהיו לרעת ישראל ולא רק בגלל הרקע וההיסטוריה שלו ושל תבריו/שותפיו לוועדה,אלא מעצם נוסח כתב המינוי שניתן לוועדה. הרי בנוסח הזה, כפי שהוצג בעיתונות, נדרש מהוועדה למצוא את חטאי ישראל.

מי שיבחן את ההיסטוריה של החלטות האירגונים השונים הקיימים המסונפים לאירגון האם, "האומות המאוחדות", ימצא מספר רב ביותר של הצעות החלטה והחלטות העוסקות בישראל ובמשבר הישראלי/ערבי. אני מדגיש, לא רק המשבר בין ישראל וארצות ערב השכנות שלקחו חלק במלחמת ישראל עם הקמתה, אלא   גם בין ישראל ומי שהיו תושבי ארץ ישראל לפני 1948 (מה שקרוי "הפליטים") וכן בין ישראל וערביי ישראל, אלא גם בין ישראל לשאר העולם המוסלמי. החלטות אלה, פרט לאלה שבהן הוטל על ידי ארה"ב וטו, גינו את ישראל, כאשר כולן התקבלו על ידי הגוש הערבי בתמיכת מה שהיה פעם "גוש הארצות הבלתי מזדהות".

הדו"ח הזה עורר סערת רוחות חזקה, אך למעשה ללא הצדקה. מדינת ישראל ידעה מראש מי האיש ומה מטרת הבדיקה שהוטלה עליו. יתרה מזו: ישראל ידעה או העריכה מה יהיו מסקנות הבדיקה עוד לפני שוועדת הבדיקה החלה בעבודתה, והודיעה מראש כי אין היא מכירה בה. מדינת ישראל לא מנעה מראש את בואו לישראל של גולדסטון. אך אין דבר שמונע מן המדינה לפעול כנגדו עכשיו, לאחר שכבר נעשתה הנבלה. רבים מכירים את האמירה: "טיפש זרק אבן לבריכה, עשרה פיקחים לא יצליחו להוציאה". לכך ישנן לפחות שתי דרכי פתרון: או לנסות ולהפעיל יותר מעשרה פיקחים, או להניח לאבן להמשיך ולשכון במצולות הבריכה עד שישקטו המים וישקע חזרה המשקע שהאבן העלתה.

כפעולה מקדימה יש להבטיח כי אותו טיפש לא יזרוק אבן נוספת. המקרה שלפנינו מסובך מעט יותר, במקרה שלפנינו הטיפש והאבן אחד הם. הדבר נכון גם כשמדובר באבן מזהב מדומה. כדי להרחיק את האבן, יש לדעתי להכריז על גולדסטון כעל אישיות לא רצויה. אם אינני טועה הדבר כבר נעשה כלפי אדם נוסף מאנשי האו"ם. אם אינני טועה הכריזה ישראל על טריה לרסן כאישיות לא רצויה. אני אף הייתי מרחיק לכת ושולל ממנו את הזכות, אף כי לא נראה לי כי הוא עלול לנצל את הזכות הזו, ומודיע לו כי לעולם לא יוכל להגר לישראל מכוח חוק השבות. גם דבר זה נעשה בעבר למאיר לנסקי. מאיר לנסקי היה עבריין אך בו בזמן גם עזר לישראל, בעוד שגולדסטון רק פגע בישראל ועוד אין לדעת כמה ישראלים עלולים לשלם בחייהם בגלל הפגיעה הזו.

איך אומרים בישראל: עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.