מה נווה (יאיר) על ההרים רגלי המבשר

 

כנראה שאת כל הרעש ביזבזו כל מי שיש לו לשון וצורך אמיתי או מזוייף להגיד משהו, ביחוד שהמשהו הזה הוא אנטי. יש גם תמיד מי שייצור תנאים, או ימצא אותם איך שהוא גם במקומות שאמורים להיות חסויים ושמורים כך ש"לא תשזפם עין זר". התנאים האלה הם בדרך כלל מיסמכים או ממצאים שפתאום מופיעים על פני השטח בזמן או במקום שבטוח שיעוררו מיד וויכוח, או ביקורת שמעבר לכל פרופורציה. שיהפכו את הדברים לחרב מתהפכת מעל לראשו/שם של מישהו/הם. חרב מתהפכת מעל לראש. קרוב קרוב לראש שאם ירצו יורידו אותה מעט והראש יותז. או להיפך, שאם לא ירצו, יחזירו אותה לנדנה מבלי לפגוע בראש, אבל במרחק כזה שידע מי שצריך לדעת, שהחרב עוד ישנה ושעוד אפשר להשתמש בה בעת הצורך. הצורך של מי ששלף אותה מלכתחילה.

אז איפה פה יאיר נווה?

אומר את האמת, עד היום לא לגמרי ברור לי למה נישלפה "חרב מיסמך גלנט". את מי היא צריכה להזהיר. את האינטרסים של מי היא צריכה לשרת. איזה ראש או ראשים היא עלולה להתיז. על איזה ראש או כתפיים היא צריכה להיות מונחת על מנת להמליך את בעליהם (של הראש והכתפיים). או להפוך אותם למשרתם של בעלי האינטרסים שידם היא האוחזת בחרב.

לא לגמרי ברור לי כי האפשרויות הן רבות והן יכולות לענות על יותר מאינטרס אחד של אדם אחד, או על יותר מאינטרס אחד של יותר מאדם אחד.

זה לא סוד שקיימת מתיחות רבה בין שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל המכהן גבי אשכנזי. אם יאמר לי מישהו שכל הסיבות הגלויות והנסתרות למתיחות זו ידועות לו, אני אטיל ספק בדבריו. מתיחות זו הביאה את שר הביטחון לנקוט בכמה צעדים שלא היו ואינם מקובלים ושאין להם תקדימים רבים.

כהונתו של הרמטכ"ל לא הוארכה בשנה נוספת. דבר שכבר מצא לו מקום כמקובל, אם כי לא תמיד היה כך.  הדבר עורר בציבור תמיהה, כי רבים נטו להאמין כי גבי אשכנזי הוא לא רק רמטכ"ל טוב שהצליח (ואין הדבר פשוט כל כך במציאות הקיימת בארץ) לשקם את הצבא ואת דימויו אלא הוא גם אדם ישר ואמין באופן אישי. לא רק זאת. שר הביטחון הקדים להודיע על אי הארכת תקופת כהונתו, דבר שהוסיף תמיהה על תמיהה ועורר בציבור האזרחי והצבאי ביקורת קשה על השר.

רבים בציבורים אלה העריכו שהרמטכ"ל יפרוש מהשרות מיד או תוך זמן קצר כי הפגיעה בכבודו וביכולתו להמשיך ולמלא את תפקידו אינם מאפשרים את המשך תיפקודו כנדרש. ראה זה פלא: גבי אשכנזי העדיף ולהמשיך בתפקידו על אף הפגיעה ועל אף שהציבור (כאילו) המליץ לו לפרוש.

לא עבר זמן רב מהודעתו של שר הביטחון ועוד נותר לו זמן רב להתחיל ולבדוק מי יהיה הרמטכ"ל הבא, אך להפתעת רבים הוא החל בסבב ראיונות ושיחות עם מועומדים אפשריים. הדבר עורר התנגדות בקרב כאלה שראו עצמם מועומדים, או שחבריהם ניסו לראות בהם מועומדים מתאימים לתפקיד. תוך זמן קצר החל להוווצר הרושם כי שר הביטחון מעדיף מועומד מסויים שלדעת רבים לא היה צריך להיות, מסיבות שונות, המועומד המועודף והוא: אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט.

אז איפה פה יאיר נווה?

המהומה היתה אדירה. כל מי שיש לו וכל מי שאין לו מה לומר, מיהר לומר ולהצהיר, בעיקר למתוח ביקורת שלילית. נאמרו דברים רלוונטים ולא רלוונטים.תיפקודיים ואישיים. צבאיים ואזרחיים. הגישו התנגדויות כאלה ואחרות כולל משפטיות. המהומה הצליחה, זמנית, לערער את עמדתו החיובית של אהוד ברק, אולם רק לזמן קצר, יואב גלנט נישאר המועומד המומלץ.

כמו שנאמר בראשית הדברים, גם במקרה שלפנינו פתאום צץ לו דבר. בתכנית טלביזיה שלף לו העיתונאי אברמוביץ, כקוסם השולף ארנב מכובעו, מסמך העוסק ברמטכ"ל המיועד. לא אכנס פה לתוכן המסמך. המסמך כבר נלעס ונלעס עד כי אני מניח שכל מי שיש לו ענין, אפילו מזערי, במציאות הישראלית, מכיר אותו. היתה זו רוח גבית שיכולה היתה לקרוע כל מפרש ולשבור כל תורן. המהומה שחלק מהציבור כבר התרגל אליה ונרגע חזרה לעורר סערה.יתכן כי חיהה של סערה משנית זו היו יכולים להיות קצרים, אלא שאז הסתבר דבר נוסף.

הסתבר כי המסמך נמצא כבר מספר חודשים במגרותיו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי אך הוא לא מצא לנחוץ ונכון להעביר אותו לידיעת אף אחד, כולל שר הביטחון!

מכאן התקבע שם המסמך בתודעת הציבור "מסמך גלנט"

כן מסמך, לא מסמך. כולם ידעו ואמרו וגם אלה שלא ידעו אמרו כי שר הביטחון החליט ושאין לו כל כוונה לשנות את החלטתו... יואב גלנט יהיה הרמטכ"ל הבא.

מי הוא יואב גלנט?

לגלנט רזומה מרשים למדי. הוא בא מהשייטת. יש מי שאומרים כי הוא בא מחיל הים אך למען האמת, הוא בא מחלק מחיל הים שאפשר לומר עליו שהוא בעיקר דרך ההגעה אל היבשה. חיל הים הוא אניות מלחמה. חיל הים הוא צוללות. חיל הים הוא אפילו נחתות. כלומר כלי שייט שיש להם מקום מאוד ספציפי בלחימה, אבל אני הייתי מציב סימן שאלה: האם שייטת 13 היא חיל הים? לדעתי הצנועה התשובה היא לא! השייטת היא חיל קומנדו שאמנם פועל גם בים, אבל הים הוא בעיקר דרך הגעה בשבילו לביצוע פעולות על היבשה.

אפשר לומר אם כן שיואב גלנט פעל בחלק משרותו הצבאי, כאיש חיל הים, על הים. אך רוב הזמן ורוב אופי פעילותו היו על היבשה, שאם לא כן, מה מצא בו שר הביטחון שבחר בו להיות הרמטכ"ל וזאת בעיקר לאחר כשלונו של דן חלוץ. כישלון שרבים מייחסים אותו לעובדה שחלוץ בא לתפקיד מחיל האויר ולכן לא הבין את תפקידו. והינה כאן בא לתפקיד הרמטכ"ל איש חיל הים ורבים ממתנגדיו של גלנט (והם לא מעטים) מעלים את הנימוק הזה כדי לפסול אותו מלמלא את התפקיד. אולם מי שיבחן את עברו הצבאי של גלנט לא יוכל להסתמך על הנימוק הזה היות ורוב שנותיו בתפקידים בכירים בצבא היו על היבשה ולא בשיריון, אלא "על הרגליים".

אינני חסיד של תיאוריות הקונספירציה למיניהן אולם במקרה יואב גלנט מקנן בי חשש/ד מסוים.

סקירת עשר שנותיו האחרונות בצבא מגלה שפעילותו בשנים האלה התבטאה בעיקר בשני תחומים: מחד לחימה נגד הערבים בתקופת האינטיפדה ובתקופת מבצע עופרת יצוקה. כלומר לחימה בטרור אישי וקבוצתי ולא במסגרת של לחימה כוללת של צבא כנגד צבא. ומאידך, הכנות ופינוי רצועת עזה מיהודים ו"לחימה" נגד המתנחלים היהודים ופינוים בכוח מגוש קטיף. כלומר, נסיונו ה"קרבי" הוא בעיקר בלחימה כנגד אזרחים (ערבים ויהודים) וכנגד טרוריסטים שגם הם בעצם אזרחים או במקרה מיוחד "מליציות לוחמות".

אז איפה כאן יאיר נווה?

יאיר נווה הוא בדיוק כאן!

אם בחירתו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל הרימה יותר מגבה אחת ויותר מפעם אחת, הרי שבחירתו של יאיר נווה לתפקיד סגן הרמטכ"ל היתה צריכה להרים הרבה גבות והרבה פעמים.

יאיר נווה השתחרר מצה"ל לפני כשלוש שנים ונכנס מיד לתפקיד אזרחי מסובך כמנהל הקמתה של הרכבת הקלה בירושלים, פרוייקט כושל ויקר שעל אף הסיוט שהביא לעיר ירושלים ובעיקר למרכז העיר, הפך כבר מזה זמן רב ל"בדיחה". אמנם עצובה ומעצבנת, אך בכל זאת בדיחה.

למה נבחר יאיר נווה לתפקיד סגן הרמטכ"ל ולמה הוא נתן את הסכמתו לכך כאשר התנאי העיקרי מצידו לקבלת התפקיד הוא שמירת זכותו להיות מועומד לתפקיד הרמטכ"ל הבא. תנאי שמראש נותן לו עדיפות על פני כל מועומד אחר. עוד לפני שאגש לנסות להבין ולהסביר את צעדיו של יאיר נווה אומר כי נווה מבטיח או משריין לעצמו את המעמדים הבכירים ביותר בצבא לתקופה של שש עד שמונה השנים הבאות (שלוש עד ארבע שנים כסגן הרמטכ"ל ועוד שלוש עד ארבע שנים כרמטכ"ל).

על דרך המשל נואמר כי לפחות בתקופות מסויימות שרת גלנט "בנעליים רטובות". אי אפשר לומר זאת על נווה. נווה שרת תמיד "בנעליים יבשות". לבד מזאת ניתן לומר כי ברזומה של שניהם ישנן תקופות בהן הם מילאו תפקידים זהים במהותם, אם כי בתקופות לא בהכרח חופפות ולא באותה אינטנסיביות. כמו גם לא באורך התקופות ובודאי לא בתוצאות.

האם לכך יש משמעות כאשר שר הביטחון, הרמטכ"ל (במידה רבה בעל כורחו) וראש הממשלה, בגיבוי גלוי או סמוי, הביאו למצב ששני אלה:גלנט ונווה יהיו הצוות המוביל בתחום הצבאי בשנים הקרובות.

אני חושש או חושד שבעיקר שני דברים ברזומה של שני אישים אלה, על משקל "הלך הזרזיר אל העורב" הם שגרמו להעדפת שניהם לתפקידיהם. האחד כמעט שיגרתי של מלחמה בטרור הערבי והשני: השתתפות במאבק לפינוי התנחלויות תוך מאבק פיזי במתנחלים, כולל מתנחלות. השוני הבולט הוא כי גלנט מילא משימות אלה בדרום בעוד נווה עשה זאת ביהודה ושומרון על כל ההבדל התהומי בין שתי החזיתות האלה.

בהמשך אני יותר חושד מאשר חושש כי במידה זו או אחרת ישראל תעמוד בעתיד הלא רחוק בפני הכרעות מדיניות פנימיות, אזוריות וכלל עולמיות שישנו את המצב בשלושת התחומים האלה, ואני מפחד לומר מה אני חושב שיהיה המחיר שישולם על ידי כל הגורמים שיהיו מעורבים בהכרעות ובשינויים האלה.

יאיר נווה שרת את תקופת שרותו האחרונה והארוכה למדי כאלוף פיקוד המרכז. כלומר, השטח המוכר לו אולי יותר מכל שטח אחר הוא אזורי יהודה ושומרון. הגבול המוכר לו יותר מכל גבול אחר הוא הגבול המדיני עם ממלכת ירדן, ואם נקרא לקוו הירוק "גבול", הרי שגבול זה מוכר לו יותר מכל קוו אחר.

מה שעומד ויעמוד על הפרק בשנים הקרובות ויתכן כי השנים הקרובות האלה תתחלנה כבר בזמן הקרוב, הם בדיוק אזורי יהודה ושומרון. יגיד מי שיגיד כי האזורים האלה והמתרחש  בהם אינם דברים חדשים. נכון!!! אולם להערכתי הדברים העומדים להתרחש בעתיד הקרוב לא יהיו דומים למה שקיים כיום. לכן, לפחות מכמה אספקטים, יהיה על ישראל לעמוד בפני מצבים ואטגרים שלא נדרשה לעמוד בכאלה, בעד וכנגד, עד היום בצורה כל כך קשה ומקיפה.

זו, לדעתי, הסיבה שהביאה את שר הביטחון להמליץ ולמנות את גלנט ואת נווה לרמטכ"ל ולסגנו באופן מזורז.

הדמיון ברזומה של שני האישים האלה עוד אינו מחייב ומכתיב את אופי הבעיות שיעמדו לפני ישראל בשנים הקרובות, אולם סביר להניח כי מי שבחר בהם ראה בהם את הצוות המתאים ביותר להתמודד עם הבעיות המרכזיות כפי שהוא רואה אותן. או יותר נכון ומפתיע לומר: כפי שהם רואים אותן.

ישנה תופעה אולי מוזרה, אולי לא כל כך מובנת של איזה שיתוף פעולה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הבטחון אהוד ברק. אינני יודע אם יש כאן זהות של מחשבות בין שני אלה. אינני יודע אם יש כאן זהות של אינטרסים בין שני אלה. אולם אני מאמין שיש ביניהם הסכמה לגבי מינויים של גלנט לרמטכ"ל ויאיר נווה לסגנו. שני אלה נבחרו להיות שני קודקודים במשולש הכוחות שעליו טוטלנה המשימות הרות הגורל שישראל תאלץ להתמודד איתן בזמן הקרוב ואולי לפני כל משימה אחרת ומשימות לא חסרות ולא תחסרנה. על הקודקוד השלישי הדרוש להשלים את המשולש אדבר בנפרד משום שזהותו כרגע עוד איננה בטוחה בגלל שיבוש שחל ממש בימים האחרונים.

המשימה הגדולה הנוראה והאיומה אותה אני רואה כזו שישראל תעמוד לפניה וכבר ניצבת בפתח היא פתרון המצב הקיים ביהודה ושומרון. הבעיה מורכבת משלושה מרכיבים עקריים שבלי מציאת פתרון לשלושתם לא ימצא "לעולם" (רק כביטוי לאורך התקופה) פתרון למצב המסובך והמסוכסך במזרח התיכון. יתכן שהביטוי הזה מלמד שלדעתי לא ימצא לעולם, בלי מרכאות, הפיתרון לסיכסוך.

שלושת המרכיבים הם: הערבים, לא רק בשטחי יהודה ושומרון אלא: שם, בכל המזרח התיכון הערבי, בירדן ובישראל. בממלכת ירדן כיחידה מדינית עצמאית וריבונית וישראל כיחידה עצמאית וריבונית, ויחסיה עם העולם היהודי על גווני הגוונים המרכיבים אותו. בכוונה אינני מכניס למכלול הזה את כל מדינות העולם שיש להן, או אין להן אינטרס ישיר ו/או חיוני, ביטחוני או כלכלי, דתי, או אחר, הקשור לסיכסוך.

נסיונות לענות על כל השאלות האלה נעשו כבר על ידי אין ספור בני אדם, חכמים וגם לא כל כך חכמים באקדמיה , בפוליטיקה ובכל תחום ומי ימנה את כל המילים שנכתבו על כך. לא אני אהיה זה שיחשוב שבידיו הפיתרון. לכן אתייחס רק לשתי אמירות שאולי ישפכו קצת אור ואעשה זאת בהתייחסות לדברים שאמר יאיר נווה.