מה יגידו איזובי הקיר

 

בעקבות כתבתו של ארי שביט "תשכחו מהציונות" מוסף "הארץ" ‏2003–08–14

 

פתאום ! פתאום היתה להם הארה. שניים, שניים העומדים בפתח הילדות השניה. שניים שהגיעו "בקיץ הזה אל איזו נקודה מענינת בהתפתחות הרעיונית שלהם... שניהם בני ירושלים, שניהם בוגרי התיכון בית הכרם, שניהם אשכנזים-ספרדים שעוצבו בשלהי המנדט, ושניהם אוהבי הארץ, שניהם אוהבי אדם, שניהם סמבטיונים גועשים של רגשות וסיפורים וחיוניות אנושית מבעבעת... נכון, שניהם דמויות קצה, שניהם זאבים בודדים, שניהם רגישים ורגשנים שנתפסים לעיתים כאקסצנטרים... כך שיכול להיות שהעובדה ששניהם הגיעו לאן שהגיעו במשך השנה האחרונה היא עובדה משמעותית. יכול להיות שהיא אומרת דבר מה על מי התהום של המציאות הישראלית הנוכחית."

 

אכן, בהחלט יכול להיות שמה שאומר ארי שביט על מה שאומרים השניים האלה , הוא נכון. אבל בהחלט גם יכול להיות שכל זה הוא חוסר מחשבה וחסר בסיס רעיוני, וכל כולו אינו אלא הבל ורעות רוח.

 

לפני שאתיחס בפרוט לדיבריהם של השניים אשאל: היש מישהו שחושב כי שני אנשים שארי שביט מייחס להם את כל ה"מחמאות" המצוטטות לעיל, האומרים כל אחד בדרכו, שכל חייהם חיו בטעות רעיונית. שכל חייהם הבוגרים, יותר מחמישים שנה, לא הבינו את המציאות בה חיו, האם יש מישהו שחושב, או מאמין, שעכשיו הם גילו את האמת, שעכשיו הם כן מבינים את המציאות בה הם חיים? אז תרשו לי לענות בעצמי בשם כולם כי סביר יותר, הרבה יותר, לומר כי גם היום הם חיים בטעות, כי גם היום אין הם אינם מבינים את המציאות בה הם חיים והרבה יותר מזה.

 

הנגבי.

"מהפכן בגמלאות" (כפי שמגדיר אותו ארי שביט) חוזר לכור מחצבתו. מעלה מחדש את החלום של "מדינה משותפת". שופך ברוב תיסכולו את מררתו על אורי אבנרי שהוא לדבריו: "אדם בעל מום, אין לו מנגנון נפשי, כמו שלטרומפלדור לא היתה יד כך לאבנרי אין יכולת להתייחס אל בני-אדם. זה לא רוע, זו לא התעלמות, זו נכות. פשוט אין לו את האיבר הריגשי הזה..." (אם היינו עוסקים באורי אבנרי הייתי גם אני אומר עליו דברים. אבל זה לא הנושא ולא המקום).

 

אני לא נולדתי במקור ברוך ולא גרתי בבית שבעליו היה ערבי. בשכונה שלנו, קרית משה, לא גרנו במעורב יהודים וערבים. אבל אנחנו, תושבי שכונת קרית משה, היינו מוקפים, יחד עם שאר השכונות היהודיות שבמערב העיר: גבעת שאול. בית הכרם. יפה נוף. בית וגן ושיכון "המקשר". סביב סביב היו הכפרים והשכונות הערביות: דיר יאסין במערב. ליפתא בצפון. רוממה על הכביש הנוסע העירה. שייך באדר המזרח. חירבת בית מזמיל ומלחה בדרום. ועין כרם בדרום-מערב. אני מרשה לעצמי להטיל ספק בדבריו של חיים הנגבי על הטיולים בכפרים הערבים, כי על פי רוב, היהודים בזמנים ההם, ולא מסיבות בטחוניות, לא "טיילו" בכפרים ערבים. יחד עם זאת, ערבים רבים ובעיקר ערביות, עבדו בבתי היהודים ובשכונות היהודיות. אכן, הם לא היו זרים. להיפך, הם תמיד היו חלק מהנוף הכללי , מנוף הארץ, ומנוף חיינו. שיחקנו  והתקוטטנו עם ילדי הערבים בעיקר משייך באדר וליפתא. פטמה הכובסת היתה כחלק ממשפחתי שלי. אכלנו יחד , ישבנו יחד על כוס תה. לא היתה לה בעיה לגעור בי כשהייתי דוחף ידיים לאסוף קצף סבון. לא היה לי ולא היה לאף אחד מאלה שהכרתי ספק שאפשר לחיות ביחד וברור היה לי כי כך יהיו חיי, עד...

 

אינני יודע באיזה כתה בתיכון ישב חיים הנגבי ביום בו התרחשה הטרגדיה של כיבוש דיר יאסין. רק אבהיר כי קשה היה מאוד לראות את העשן העולה מדיר יאסין מחלון כתה כל שהיא, כי בין האגף של התיכון לבין הצד הנפתח לכוון דיר יאסין , עמד אגף הסמינר למורים, ובשולי המגרש גדלה חומת אורנים גבוהה אף יותר מהבינין. זה נשמע מאד דרמטי לראות את העשן, אבל אני מטיל ספק באמינות הסיפור. גם לא ברור לי מה עשה ילד שהיה "בן עשר בירושלים של סוף תקופת המנדט" כלומר בזמן כיבוש דיר יאסין או זמן קצר לפני כן, בתיכון בית הכרם וזה בתקופה בה היתה מערכת החינוך בנויה משמונה שנות לימוד בבית הספר העממי (לימים היסודי) ומארבע שנות לימוד בבית הספר התיכון.

 

אינני מבין למה חיים הנגבי היה צריך "לתהות"לאן נעלמו הערבים. הערבים לא נעלמו. הם גם לא "התנדפו". מי שרצה לדעת וגם מי שלא רצה לדעת, ידע איפה הם. כי לנו, לישראלים, זו לא היתה טראומה. זו היתה ועדיין טראומה לערבים. לנו, לישראלים היו טראומות אחרות לחיות בהן ואיתן.

 

על תנועת "מצפן" אין לדעתי צורך להרחיב את הדיבור. מי שרוצה שיחשוב על כך את מה שהוא רוצה. בעיני זו היתה תנועה שאינה ראויה להתייחסות רצינית, אבל לחיים הנגבי זה היה הבית הרעיוני משנות השישים ועד שנות השמונים. בשנים האלו ניסה " לאתר את הכפרים שנמחו, החיים שחדלו, והתחושה שבלעדיהם הארץ היא ארץ מעוקרת, ארץ נכה.(כמו אורי אבנרי!) ארץ שהעלימה עם שלם".  זה משפט מענין. למה היה קשה לו לאתר? הרי כולם ידעו, כל העולם ידע וגם הישראלים ידעו איפה הם הכפרים, רבים מהם קיימים גם היום משולבים  בישובים ישראלים שקמו על מקומם. כולם ידעו, כל העולם ידע ויודע וגם הישראלים יודעים איפה נמצאים הערבים שחיו בארץ ישראל.

באמת שאינני רוצה לפגוע בחיים הנגבי, "המהפכן בגימלאות" שבהמשך גם יגדיר את עצמו כ"מהפכן זקן". הוא הגיע ל"מצפן" גם מתוך  "מחשבה סוציאליסטית", אבל לא הצטרף לשמאל הציוני. אחר כך הוא "אימץ"את הרעיון של "פתרון- שתי המדינות", אבל לא נטש את "המחשבה המהפכנית". אחר כך "האמין" באוסלו ו"הגיע למסקנה" שבאמת יש פה הכרה הדדית. הוא "האמין"  בדינמיקה של אוסלו והאמין ברבין ואפילו הצטרף למפלגת העבודה. אבל פתאום, בשנים האחרונות הוא הבין שטעה, שנפל בפח. וכמו בכל ימיו הוא "הבין" והוא "הגיע למסקנה" והוא "הבין" שהבנתו מבהירה לו את כל תולדות הציונות, את עמק יזרעאל, ואת "המעמד המוסרי של בית אלפא ועין חרוד". ו"הבין" שיש "רצף היסטורי אחד ההולך מבית השיטה ועד למאחזים הבלתי חוקיים,מנהלל ועד לגוש קטיף". אז אחרי שהבין את כל אלה וגם קרא בספרו של אליעזר בארי (איזה ספר?). מאז הוא מחפש את שניים עשר הפלחים "שהודחו מההיסטוריה על ידי הציונות". אז הוא "מהפכן זקו שכמוני... אדם שנדר נדר למצא את שניים עשר הנעלמים האלה (הפלחים), שניים עשר האסורים האלה של ההיסטוריה" (לא של הציונות א.ח) ...משימת חיי היא לפתוח להם את הסוגר ולהוציא אותם לחפשי ולתת להם שם ופנים וזכויות" אתם מבינים?! לא סתם משימה אלא "משימת חיים".

 

לא! "אני לא פסיכולוג" הוא מעיד על עצמו. לא! "אני לא משוגע"הוא מעיד על עצמו. הוא גם לא "זר" והוא גם לא "משונה". אני לא מתכוון להתווכח איתו על הקביעות האלה.

 

אז מרוב הפעמים שהוא "הבין" ו"חשב" ו"האמין" ו"אימץ" ו"הגיע למסקנות", אז עכשיו הוא "רואה" לא רק את ההתנחלויות והכיבוש והדיכוי "ואת החומה המטורפת הזאת..." הוא רואה ושוב "מגיע למסקנה שיש כאן משהו עמוק מאוד ביחס לבני הארץ (איזה, היהודים או הערבים? א.ח) שמוציא אותנו מדעתנו... שלא מאפשר לנו להכיר באמת בפלשתינאים. לא מאפשר לנו לעשות איתם שלום... חובת הכפרה הראשונה של המתנחל כלפי ילידי הארץ (איזה ילידים, הערבים או היהודים? א.ח) היא להחזיר להם את כבודם, את זיכרם, את צידקתם". 

 

אז מה לעשות ? יש לנו את "העבר שלנו שמכריח אותנו להאמין בפרויקט של מדינת לאום יהודית שהוא פרויקט חסר תיקוה... מונע מאיתנו לראות שכל הסיפור הזה של ריבונות יהודית בארץ ישראל נגמר. כי בשביל שתהיה ריבונות צריך שיהיה גבול...". ופתאום, פתאום חיים הנגבי מסתמך על דבריו של יצחק טבנקין, שצדק כשאמר שארץ ישראל אינה סובלת בתוכה גבול, ולכן הוא האמין במדינת לאום. והאמין בגבולות טיבעיים. ובאקטיביזם בטחוני. ובארץ ישראל השלמה. ובישוב הארץ בישובים יהודיים, שרק הם יקבעו את גבולות המדינה. ושצריך מבנה חד לאומי. אבל כנראה שאת כל זה חיים הנגבי לא יודע ,או שנוח לו להתעלם מכך. ומי אמר שמבנה כזה מנוגד לרוח הזמן, מי? חיים הנגבי?! שיסתכל מסביב, ושיחשוב, ושיגיע שוב למסקנות. כל העולם בנוי על מיבנים לאומיים ריבוניים. יש כאלה שמשתפים פעולה ביניהם במידה כזו או אחרת ויש כאלה שאינם משתפים ביניהם פעולה. אבל אף אחד מהם, אף אחד!!! לא מוכן לוותר לחלוטין על המבנה הלאומי-ריבוני שלו.

 

נכון, לא צריך. "חומה" ולא צריך "גדר הפרדה" כדי שיהיה גבול ברור ומסומן ומקובל על העמים היושבים משני צדדיו של הגבול. וה"חומה", "גדר ההפרדה", כמו שניא ניבנת היום, היא לדעתי אסון מכל בחינה שהיא. אבל לומר, במהופך, שהיא האנטיתזה הכי עמוקה לעיקרון הדו-לאומיות, זו שטות מחלטת. כי עיקרון הדו-לאומיות הוא הבל שגם מפלגות השמאל הישראליות, שפעם דגלו בו, מתבישות עכשיו בזכרו של העיקרון הזה. והאם שאל חיים הנגבי את הפלשתינאים מה דעתם על העיקרון הזה? הרי הם היו זורקים אותו מכל המדרגות ובצדק. כי גם להם ישנה הזכות לחיות במדינה לאומית-ריבונית משלהם. על זה הם נלחמים ונהרגים והורגים כבר שנים רבות. על זה ולא על כל דבר אחר. אלא שלדעתם, גם היום, הם מאמינים ומקווים שהמדינה הזו תהיה על כל השטח שבין נהר הירדן והים. היו ביניהם אפילו דוברים שהסכימו לכלול במסגרת המדינה הזו, שלדבריהם תהיה מדינה חילונית, גם ישוב יהודי שיהיה כפוף לריבונות פלשתינית, והינה גם חיים הנגבי תומך בכך:"צריך יהיה להשלים עם העובדה שאנו נחיה בארץ  כ-מ-י-ע-ו-ט, מיעוט יהודי... שיוכל להתישב גם בשכם ובבגדד ובדמשק. ויוכל להשתתף בתהליך הדמוקרטיזציה של המזרח התיכון. יוכל לחיות ולמות כאן, לזיין ולהזדיין כאן, להקים ערים מעורבות, שכונות מעורבות ומשפחות מעורבות".

 

אז באמת, מהפכן זקן שכמוך, דבר ידוע הוא כי במיקרים רבים גורמת הזיקנה לכל מיני תופעות, שרק כדי לא להעליב, לא אפרט אותן. כבר היו בעבר גם מהפכנים זקנים אחרים שלא נטשו את המחשבה המהפכנית ושהמחשבה המהפכנית לא נטשה אותם. וכבר שמענו על "מהפכה מתמדת" ועל "מהפכה מתמשכת" ואנחנו יודעים למה המהפכות האלה הביאו. וכולנו יודעים מה זה "הפוך על הפוך". וכולנו יודעים שמהפכנות אובססיבית הופכת לא פעם להפכפכות ועושה את המהפכנים האובססיביים להפכפכים, שלא לומר למבולבלים.

 

אז אנא חיים הנגבי. תמשיך לחשוב מה שאתה רוצה, ותמשיך לאמץ רעיונות , ותמשיך להאמין במה שאתה רוצה, ותמשיך להגיע למסקנות שתגיע אליהן, אך אנא , שמור את כל אלה לעצמך.

 

בנבנישתי

הכל בסדר! "זה לא חדש... שחלוקת הארץ הפכה להיות בלתי אפשרית..." שיש כאן מציאות בלתי הפיכה... שכבר נוצרה אותה מאסה קריטית שמפניה חששתי אשר אינה מאפשרת עוד את שינוי הסטטוס קוו... כך שהמציאות שאנו חיים בה כבר עכשיו היא מציאות דו לאומית. והמציאות הזו היא נתון קבוע, אי אפשר להתעלם ממנה יותר, אי אפשר להתכחש לה." נו טוב. אז זו המציאות. טובה או רעה. אז אם אי אפשר לשנות את המציאות הזו,אז מה צריך לעשות? "להתאים את המחשבה שלנו, ואת המושגים שלנו למציאות הזאת...לחפש מודל חדש שיתאים למציאות הזאת". יפה! אכן פיתרון! רק נשאלת שאלה קטנה , מי אלה ה"שלנו". אם הכוונה היא לישראלים , אין בעיה. אכן זו דרך מובהקת של הישראלים לפתור בעיות. לא, לא לפתור את הבעיות אלא פשוט לתת להן שם אחר, להתאים את המחשבה, להתאים את המושגים. למשל: אם למילה "חיסול" יש משמעות שלילית, אז נקרא לזה "סיכול". אם עקירת מטעים שלמים היא שלילית כי "אל נא תעקור נטוע", אז נקרא לזה "חישוף". הישראלים הם ממש אשפים בהמצאת מושגים והתאמתם. ואם ההתאמות האלה מאבדות משמעות בתוך יום או יומיים, אז לא נורא, נמציא מושגים חדשים.

 

אז בואו נאמר שאף אחד לא "נוטש את החלום של הקמת מדינת לאום יהודית בארץ ישראל" אלא נאמר שהחלום הוא לא חלום. ושאין בכלל צורך להקים מדינת לאום יהודית בארץ ישראל.(אבל לא נספר לאף אחד שהיא כבר קיימת. א.ח) ואם בתוך יום או יומיים האמירות האלה יאבדו את משמעותן אז נגיד בעזות מצח כי המדינה הזו כבר קיימת הרבה שנים, ושאין היא חלום כלל כי החלום כבר התגשם, והמציאות ממשיכה להתגשם ולהתקיים יום יום ושעה שעה, אולי לא כמו שהיינו רוצים, אבל בכל זאת, ואף אחד לא יאמין לנו כי כל העולם יודע שאנחנו תמיד ממציאים, ויהיו רבים, במיוחד מבין הישראלים שמיד יוכיחו שאכן האמירה הזו איבדה כל משמעות.

 

אז מה בכל זאת חדש? שואל מירון בנבנישתי ועונה לשאלתו: "מה שחדש הוא שאני הגעתי למסקנה שהניתוח שלי את הסיכסוך היה ניתוח לא נכון" נהדר! ממש כמו חיים הנגבי. "לא הבנתי או הבנתי לא נכון. טעיתי. הסקתי מסקנות לא נכונות." נורא, נורא ואיום! כך גם מירון בנבנישתי חי את מרבית שנות חייו בטעות באי הבנה או בהבנה לא נכונה. ולא עזר לו להיות צודק אפילו שהוא בנו של אביו, ולא שהוא צאצא מובהק של הממסד הציוני הישן. ולא כשהיה סגן ראש העיר ירושלים, או שהיה יד ימינו של טדי קולק, (זוכרים את בדיחת הזוועה על זה שהיה יד ימינו של טרומפלדור. ראה גם דבריו של חיים הנגבי על אורי אבנרי לעיל.. א.ח). או שהיה מועמד מטעם מפלגת רצ לכנסת. תמיד תמיד הוא טעה, חוץ מאשר בשנתיים האחרונות. פתאום נפקחו עיניו לראות את האמת. להגיע למסקנה שטעה, ומסקנתו החדשה והמותאמת: יש כאן סכסוך בין חברת מהגרים ל-ב-נ-ה לבין חברת י-ל-י-ד-י-ם" והסיפור הבסיסי הוא סיפורם של ילידים ומתישבים". ממש כמו סיפוריו של קארל מאי על האדם הלבן והאינדיאנים. או כמו סיפורם של האדם הלבן והשחורים בדרום אפריקה . או של האדם הלבן והשחורים  ברודזיה לשעבר. והסיפור הגרוע ביותר הוא סיפורם של הפושעים הלבנים והאבוריגינים באוסטרליה. מי היה מאמין?! מסתבר שהוא לא היחיד החושב מחשבות כאלה. יש עוד רבים שמסרבים להאמין במציאות ויודעים להגדיר את המצב בארץ כאימפריאליזם או קולוניאליזם ולאחרונה המילה האופנתית היא "אפרטהייד". ואם נחזור לרגע לראשית הדברים, שוב אנחנו רואים את כישרונו של הישראלי בהתאמת מילים ומושגים בכל עת ולכל מצב, אפילו שכל ההגדרות הללו הן קישקוש חסר משמעות כי אפילו אלה המשתמשים בהגדרות ובמושגים האלה, אינם יודעים מה משמעותם.

 

ופתאום, לפטע בקיץ האחרון התגלה למירון בנבנישתי "גילוי מרעיש... כשהתבוננתי על השבר הנורא הזה, פ-ת-א-ו-ם  ה-ב-נ-ת-י (ההדגשה שלי. א.ח) שאי אפשר להסביר את המציאות במונחים של סיכסוך לאומי. לא את ההתנחלויות, ולא את גאולת הקרקע מצד הלאום היהודי, ולא את תופעת המתאבדים מצד הלאום הערבי (לא הפלשתינאי. א.ח) כי אלה לא "יוותרו באמת על כמיהתם לבית אל" שזה באמת לא נושא לאומי. ושערביי ישראל לא יוותרו על תביעתם ל"זכות השיבה" . שזה באמת לא נושא לאומי. ולא על תביעתם לזכויות קבוצתיות משלהם, שזה באמת לא נושא לאומי. אם אלה אינם נושאים לאומיים, אז מה הם נושאים לאומיים?! מה שברור מתוכן הדברים הוא שמירון בנבנישתי לא יודע מה הם נושאים לאומיים –מדיניים, או שהוא מעמיד פנים שאינו יודע.

 

לפי שעה אין לו הצעה מגובשת ואין לו תכנית עבודה אבל יש לו כיוון מחשבה ברור, ויש לו שבעים שנה שבהן הוא כבר היה בכל, בתנועה, ובצבא ובקיבוץ ובפוליטיקה. הוא גם "מלח הארץ" והוא "מייפלאוור ישראלי גאה. (ראה דבריו ודברי על נושא האדם הלבן והילידים, א.ח) והוא לא יתן לאף אחד להגיד שהוא בוגד. או שהוא לא מכאן, גם לא לפלשתינאים. הוא אבן מאבניה של הארץ הזאת , הוא בדיוק מה שאבא שלו רצה שיהיה: "י-ל-י-ד". (הוא כבר שכח או שכלל לא ידע כי מייפלוואר היתה ספינת המהגרים הראשונה של האדם הלבן האנגלוסקסי לאמריקה. א.ח). הוא עץ הצומח מאדמת הארץ. הוא חלק טיבעי מהנוף. הוא בן הארץ. (מה שנקרא בערבית איבן באלאד. א.ח). "אבל זו ארץ שתמיד היו בה ערבים" הוא אומר. נכון!. "זו ארץ שהערבים הם הנוף שלה" הוא אומר. לא לגמרי נכון! כי אם הוא מגדיר את עצמו כ"יליד" וגם אני ועוד רבים אחרים מגדירים את עצמם כילידים (ללא מרכאות. א.ח). אז משתמע שיש גם ילידים של הארץ הזו שאינם ערבים. הוא לא פוחד מהערבים. באמת, למה שיפחד? הרי יש מי ששומר עליו. הוא לא רואה את עצמו חי בלעדיהם. בעיניו "ארץ ישראל בלי ערבים היא ארץ מעוקרת". מענין,  איך הוא לא רואה את חייו כשעשרים אחוזים מאזרחי מדינת ישראל הם ערבים. הוא ישב בעירית ירושלים ויכול היה לפגוש כמה ערבים שרצה, כי בזמנו כבר היתה מזרח ירושלים כלולה באיזור ניהולה של העיריה , והוא היה לא פחות מאשר סגן ראש העיר. כך שיכול היה לא רק לראות אותם אלא גם לפעול למענם. הוא גם היה מעורב בפעילות הפרלמנטרית בכנסת שגם בה משרתים כמה חברי כנסת ערבים מערביי ישראל. לדבריו הוא שונה מחבריו בשמאל. הוא באמת "יליד בן מהגרים" (מין בן כילאיים מיוחד במינו. א.ח). הוא "ניאו-כנעני" (מה זה? א.ח). "הימין בטח, אבל גם השמאל בעצם שונא ערבים" ( מענין יהיה לשמוע מה אומרים על כך חבריו מהשמאל.. א.ח). "השמאל רוצה את הגדר." (אם אתם לא מאמינים, תשאלו את אורי אבנרי) "השמאל רוצה את החומה הנוראה הזו, שבעיני היא אנטי גאוגרפיה ואנטי היסטוריה ואנטי אנושות". אבראוו!!! "לכן השמאל רוצה להסתתר מאחורי החומה  הזו שבעיני היא אונס של הארץ". יישר כוח מירון, ישר כוח!!! " הוא בורח מירושלים ובורח מהנוף ומהאדמה ומצטופף בתל אביב ומתרכז רק באיך לדפוק את ויקי כנפו. איך להתנשא על המרוקנים." נידמה לי, מירון בנבנישתי, שבמשפט האחרון הזה איבדת את השליטה על עצמך. אבל נסלח לך כי אתה באמת מלא סתירות, ולא רק פנימיות. המרשם שלך באמת אינו מרשם, וכמו שאתה בעצמך אומר, פתרון פדרלי לא עבד בשום מקום בעולם, וזו עוד טעות שלך וכדאי שתלמד עוד מעט על משטרים שונים בעולם. ואם אתה חושב שהדיאגנוזה שלך נכונה, אז אתה שוב טועה. ומדינת ישראל, אפילו בגבולות 1967, היא עדין מדינת ישראל ולא מדינה דו-לאומית וגם עשרים וחמישה אחוז אזרחים לא יהודים, עוד לא יהפכו אותה להיות מדינה דו-לאומית. על נושא העליה וההגירה, ועל ישראל כמולדת כתבתי לך בעיקבות הכתבה הקודמת שלך השואלת מתי תהפך ישראל למולדת, אבל העורך של העיתון סרב לפרסם את כתבתי יחד עם עוד כתבות ומאמרים אחרים שלי שהוא מסרב לפרסם, וזו זכותו כי הוא העורך. אז לא הסכמתי איתך וגם עכשיו אני לא מסכים איתך. כי האמירה הזו שלך ש"העולים החדשים האלה עלולים לפוצץ את החברה הישראלית מבפנים." היא אמירה סתמית.

 

יכול להיות ש"הרעיון הציוני היה פגום מראש." אני אפילו מוכן להסכים איתך ולהוסיף על כל גם משלי. אבל לומר שהמהפכה הציונית "נגמרה" זו שטות מוחלטת ואומר אותה רק מי שלא הבין ולא מבין מה היא הציונות, וקצר המצע מלהיכנס להסברים. ולא צריך להכריז על הציונות כגמורה באופן רישמי. ולא צריך לקבוע תאריך לביטול חוק השבות, עוד לא, (ולא צריך לבטל את ההימנון. ולא צריך לוותר על ירושלים. גם לא על הר הבית. א.ח) אפילו שיש היום לא מעטים שחושבים כך ואומרים את מחשבותיהם בקול. וטוב שהציונות החליטה שלךא להשמיד את הערבים. (וזה לא מנע מהוגה- חולה רוח להמציא את המושג "יודונאצים". א.ח) ולדעתי, ארץ ישראל יכולה גם יכולה לשאת שתי ריבונויות. לא רק יכולה אלא צריכה וגם חייבת. רק צריך שכל צד בסיכסוך יכיר בזכותו של הצד השני למדינה ריבונית ויהיה מוכן לכבד ריבונות זו. ומי שטוען שהציונות הצליחה ב-1948 לבסס את עצמה , לא יודע על מה הוא מדבר כי הוא בור ועם הארץ. (צרוף מענין. א.ח). ומי שחושב שה"שלום" עם ירדן ומצרים החריפו את מהות הסיכסוך על ארץ ישראל משום ש"קיבעו את המעטפת של גבולות ארץ ישראל המערבית" אינו מבין דבר במערכות היחסים הבין ערביים במזרח התיכון ורצוי שישאל את הפלשתינאים היושבים בצפון ירדן ובדרום לבנון. ( ושוב לא כאן המקום להכנס לדיון בנושא זה. א.ח).

 

מירון. כואב לי כשאני כותב את הדברים האלה. אתה אולי לא שמעת עלי מעולם. אני מכיר אותך מאז ימי ילדותי. אביך היה מנהל בית הספר בו למדתי ובתוקף הנסיבות היתה לנו מערכת יחסים מיוחדת. אחיך למד איתי באותה הכיתה. אביך לא היה רק "מורה דרך וכהן גדול של ידיעת הארץ". בשבילי הוא היה הרבה יותר מזה. ואם אתיחס לדבריך על רצונו והצלחתו (לדעתך) לעשות ממך "יליד", "בן הארץ", "איבן באלאד" אין לי אלא לצטט בכאב את משל הכרם " כרם היה לידידי בקרן בן-שמן: ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באשים:" ישעיהו, פרק ה'  פסוקים 1 ו-2 . ( סלח לי. א.ח). אתה גדלת בירושלים, וכן גם אני. למדת בבית הכרם, וכן גם אני. טיילת בכפרים שסביב ירושלים, וכן גם אני. הגעת לכפר באיזור בית ג'וברין והוכת פתאום כי ראית כפר שלם לגמרי העומד על תילו, ורק אנשים לא היו בו ושאלת איפה הם? לאן הם הלכו?. גם אני ראיתי כפרים נטושים, אבל אני ידעתי איפה הם האנשים ולאן הם הלכו. ראיתי גם כפרים הרוסים לגמרי, מערות חצובות בסלע ובסלע חקוקים לעדות עולם סמלים יהודים, מנורה, שופר ועוד. ולא היו שם אנשים ולא שאלתי איפה הם כי היתה לי התשובה. וידעתי כי חלקם נפלו בחרב וחלקם הלכו בשבי ולא נודע גורלם. את האנשים שאתה לא מצאת ב-1955, מצאת ב-1967. לא את כולם, רק את מרביתם. את האנשים שאני לא מצאתי בשנות נעורי ובחרותי ובגרותי מצאתי לאחר שנים בבתי הקברות בארץ וברומא ובספרד והפראג. הם עוד שם. הם לא ישובו אף פעם . להם לא תהיה לעולם "זכות השיבה". איזובי הקיר מכסים למצבות הקברים. איזובי הקיר מכסים לגדרות האבן ולקירות הטרסות שבכפרים הנטושים.

מה יגידו איזובי הקיר ?