לדני שלום

 

 

כשפתחתי את האתר שלי " נו אז מה" הבטחתי לעצמי ולכל מי שיקרא את דברי, לתת מקום ביטוי, בהסתייגויות מסוימות, למי שימצא לנכון ויביע רצון שדבריו יופיעו גם הם באתר שלי. אני רוצה לומר בשימחה כי עם הרבה דברים שאתה כותב אני מסכים, מוצאים חן בעיני ומעוררים בי הדים ומחשבות. יש בפנייתי זו אליך יותר ענין אישי מענין רעיוני ויש לכך בעיני חשיבות רבה לא פחות מהחשיבות אותה אני מיחס לדברים שאני כותב ושולח. יש לא מעט התענינות באתר שלי והייתי רוצה לדעת אם יש לך הרצון שגם מדבריך יופיעו בו. אם כן, באיזה צורה היית רוצה שיופיעו?

תרשה לי להביע חלק מאותם הדים ומחשבות עליהם דיברתי. המקרה העכשווי הוא בהקשר לתגובתך למאמר של עופר שלח ב "ידיעות אחרונות" מ-20.8.2003.

שינאת הציונות ומדינת ישראל ואפילו שינאת היהודים (אנטישמיות) אינה דבר חדש בהיסטוריה הקצרה או הארוכה אותה אנחנו מכירים. לא אומר שהשינאה הזו אינה מדאיגה אותי, רק אומר שכל עוד מדובר בשינאת זרים אלינו, הרי שגם אנו חוטאים באותו החטא. גם אנחנו לא יותר טובים מאחרים. גם אנחנו שונאים אחרים וזרים. גם אנחנו פוגעים באחרים וזרים, חלשים מאיתנו, אך גם בחזקים וגדולים מאיתנו, ואם אין לנו דרך ישירה לפגוע בכולם, אנחנו עושים זאת בדרך עקיפה של הכרזה: "אתה בחרתנו". "העם הנבחר". "הגניוס היהודי" ועוד. אבל הגרוע מכל, הנורא מכל לגבינו זו לא שינאת הזרים אלינו אלא שינאת עצמנו.

לכאורה יש כאן דבר והיפוכו. כי אם אנחנו בונים בשחצנות את דמותנו כעם ניבחר, איך זה שאנחנו שונאים את עצמנו. אז אביא רק בכמה מילים קצרות ככל שאוכל, מכמה גורמים ואישים את הביטוים היהודיים והישראליים הממחישים זאת. לא אתחיל עם ההיסטוריה הרחוקה, שגם בה יש דוגמאות אין ספור, אלא אתיחס רק לתקופה ה"מודרנית".

הרצל, חוזה מדינת היהודים, איזה מדינה הוא חזה? על איזה יהודים הוא דיבר? על איזו טריטוריה הוא הציע את הצעותיו? נסכים שהוא עסק רק בחזון. אז על איזה מציאות הוא ביסס את חזונו?! ברור שהוא לא האמין שזו תהיה מדינה של "יהודים". זו תהיה מדינה במתכונת המדינות אותן הוא הכיר ושבהן היו היהודים מה שהיו ומה שנישארו. הוא גם לא התאמץ במיוחד לקשור את המושג "יהודים" למקום שאפשר היה לקרוא לו "ארץ יהודה" ובהחלט היה מוכן לתקומה של העם היהודי באוגנדה או אולי אפילו במקומות אחרים, רק לא ברור איך היו קוראים אז ליהודים, "אוגנדאים" או שם אחר?

הבונד. תנועה של יהודים סוציאליסטים שעשו ככל יכולתם להתנגד לתנועה הציונית ולשפה העברית. הם לא היו היהודים היחידים שדגלו בכל אידאולוגיה סוציאליטית, קומוניסטית, משכילית ועוד, שהתנגדו וגינו ונלחמו בתחום הפוליטי כנגד הרעיון הלאומי היהודי.

ובימינו אנו: יש לנו מחד את היהדות החרדית (אגודת ישראל. נטורי קרתא ועוד) שהתנגדה ומתנגדת למדינת ישראל. מתנגדת לחברה החילונית הישראלית, שהיא ברובה המכריע יהודית, ומתנגדת לציונות ככלל. או אותו יהודי-דתי-פילוסוף ומחנך שהגה והמציא את המושג "יודו-נאצים". אני לכשעצמי לעולם לא אסלח לו. (לא שאני מאמין שהוא ידע מכך או שזה יפריע לו, או לבנו, אם כן ידע).

באשר לדבריך בענין הבנת הפלשתינים.אתה יותר מצודק. אנחנו לא מבינים אותם ומתעלמים ממה שאנחנו יודעים על תקוותיהם. אנחנו לא צריכים ל"פרש" את החברה הפלשתינית, אלא אם נגיע למסקנה שאנחנו רוצים לחיות איתם ובחברתם. אנחנו צריכים לנסות ולהבין אותם רק כדי לדעת אם גם הם רוצים לחיות איתנו ובחברתנו. באם לא, אז כדאי שנעשה מאמצים שלא להסביר להם את מה שאנחנו לא הבנו, ולא לומר להם מה הן תקוותיהם שלהם שכביכול אנחנו יודעים מה הן יותר טוב מהם, שלדעתנו אין הם יודעים בעצמם מה הן. עדיף יהיה אם אנחנו ננסה להבין את עצמנו ולגלות לעצמנו מה הן תיקוותינו שלנו. ורצוי, שאם נצליח בשני אלה, ננסה להציג את הדברים בצורה ישירה וכנה לכל מי שיהיה מוכן להבין אותנו וירצה לחיות בחברתנו.

לצערי חוזר בדבריך הרעיון שהוא המוטו של תנועתך, תנועת "היום השביעי". לי לא ברור מה פרוש "להתכנס למדינה יהודית דמוקרטית". אני יכול לומר בוודאות רבה ש"ארץ ישראל". או "ציון". או "מדינת ישראל" לא היו מעולם מדינת העם היהודי. לאורך כל ההיסטוריה המוכרת לי (ולנו) לא ישב כל העם היהודי בטרטוריה הזו. לא כולו ואפילו לא מרביתו. גם בן גוריון בהכרזתו על הקמת המדינה לא אמר כי בארץ ישראל קם העם היהודי להקים מדינה יהודית. אלא רק העם היהודי היושב בארץ ישראל קם להקים מדינה ו"היא מדינת ישראל". מדינת ישראל, מיום שקמה וגם כיום, אינה מדינת העם היהודי. העם היהודי ברובו המכריע יושב בכל מקום בעולם חוץ מאשר במדינת ישראל. יחד עם זאת, מיום שקמה המדינה ועד היום, חי בה מיעוט ניכר של לא-יהודים, אבל הם בהחלט אזרחי מדינת ישראל.

יכול אני לומר כי כל מי שנילחם להקמת המדינה וממשיך להילחם לקיומה, לא נילחם למען העם היהודי. כל מי שנילחם, נילחם למען מדינת ישראל ולמען הישראלים החיים בה. כל מי שנפל , נפל למען מדינת ישראל וכל מי שיישב את ארץ ישראל, עשה זאת למען מדינת ישראל, גם לפני שקמה וגם לאחר מכן. וכל מי שרוצה לבטל את המצב הקיים, גם הוא לא נילחם בעם היהודי, הוא נילחם באותם היהודים היושבים בישראל, כלומר ב-י-ש-ר-א-ל-י-ם !!!

לא רק שאיני מבין מה פרוש המושג "מדינה יהודית דמוקרטית" אני חושב שמה שאני כן מבין, מדאיג אותי מאד מאד. כי לדעתי, מסיבות רבות (אתניות ואחרות) שאינני רוצה להכנס אליהן כאן, הפכה ישראל להיות רק עוד אחת מ"גלויות העם היהודי" כפי שאני מגדיר אותה. ואם ישראל היא רק עוד אחת מגלויות העם היהודי, אז אין כל סיבה שהעם היהודי יתכנס לישראל. לכן רצוי, לדעתי, לחזק מחדש את המושג "ישראלי" ולהחיל אותו על כל מי שחי בישראל ורוצה לחיות בישראל. ויש להחזיר ליושנה את עטרת "כובע הטמבל" ולהחזיר אותה לראשה של אותה הדמות שפעם קראו לה "צבר",שכל היהודים החיים בישראל וכל היהודים החיים בכל קצוות התבל, היו גאים בה ולא היה ישראלי אחד, שכיבד את עצמו כאדם, וכיהודי החי בארץ שלא רצה להיות כ"צבר", ואם לא הוא עצמו, אז ילדיו. ואם זה אומר להחזיר לקיבוצים את מעמדם ואת כבודם ולהחזיר למושבים ולמושבניקים את מעמדם ואת כבודם ולחיילים ולאנשי הבטחון ולכל אלה ש"עלו" ולכל אלה ש"יעלו" למדינת ישראל, ואני אומר זאת על אף שאני מתנגד למונח "עליה" ואני מתנגד לכורח לחיות בארץ, כי יכול להיות מי שהוא ישראלי שחי מחוץ לישראל, וסיבותיו עמו. ואין בעובדה זו לגרוע כהוא זה מישראליותו. כי כבר נאמר שאפשר להוציא את הישראלים מישראל אבל אי אפשר להוציא מהישראלים את הישראליות. ואולי נלמד משהו גם מהפלשתינאים ונגדיר את הדברים כפי שהם מגדירים את עצמם: "העם הפלשתיני שהוא חלק מהאומה הערבית הגדולה" ואנו נגדיר את עצמנו:" העם הישראלי שהוא חלק מהאומה היהודית הגדולה".

 

בברכה

 

נ.ב.   בראשון לספטמבר אני יוצא לחופש עד 23.9.03. לאחר שובי אשמח ליצור איתך קשר מחודש.