שעור מולדת

 

תגובה לכתבה "מתי תיהפך ישראל למולדת" מאת מירון בנבנשתי עיתון "הארץ"מ-31.7.2003.

 

יש והעין נתפסת למילה, ומרגע שנתפסה אין היא יכולה להרפות. מרגע שנתפסה היא מציקה ומעוררת רגשות מסוימים אצל אנשים מסוימים, אפילו שאצל רבים אחרים היא כבר מזמן איבדה את משמעותה.

"מולדת", מה היא מולדת? כשהיינו קטנים, גם אני וגם כותב הכתבה, מירון בנבנשתי, למדנו בבית הספר שעור שנקרא אז " שעור מולדת" או "שעור בידיעת הארץ". לצורך הלימוד השתמשנו בסדרת ספרים שנכתבו, לדעתי ולדעת אחרים, על ידי אחד מענקי המחנכים בארץ, לפני הקמת המדינה ולאחר הקמתה. הסדרה נקראה "מולדת" וכתב אותה לא אחר מאשר דוד בנבנשתי, אביו של מירון בנבנשתי.

ידועים הרבה מאוד מקרים בהם בנים מסרבים, במודע ושלא במודע, ללמוד מהוריהם. כנראה שכך זה גם במקרה זה. אני לכשעצמי, למדתי דבר מאביו של הכותב שהיה מנהל בית הספר בו למדתי, והנני מזמין אותו לקרוא את הדברים בספרי "נעורים עד תום" בפרק "אהבת- מולדת, הטיול השנתי". עמודים 101 עד 105.

אז מה היא מולדת? 

היא טריטוריה? כן ולא רק.

היא היסטוריה? כן ולא רק.

היא תרבות? כן ולא רק.

היא "ארץ בה נולדנו. ארץ בה נחיה"? כן ולא רק.

היא כל אלה גם יחד ועוד דברים רבים שאחד מהם במיוחד הופך אותה להיות מה שהיא, היא משהו ש-ב-ל-ב.

אדם נושא אותה בליבו כל חייו ובכל מקום בו יהיה. ולא משנה אם הוא מתכחש לה או מזדהה איתה ולא משנה אם הוא אוהב אותה או שונא אותה. מולדת נשארת מולדת. "ליבי במזרח ואני בקצה מערב" כתב יהודה הלוי שהיה יותר ציוני מהרבה ציונים אחרים, אפילו שישנם רבים הטוענים שבימיו הציונות עוד לא היתה קיימת. כך הם טוענים כי מעולם לא הבינו את משמעות הציונות.

כבר ב-1933 כתב לנו המשורר טשרניחובסקי באנחה, "הוי ארצי! מולדתי!... ארץ! ארץ- מורשה... ארץ-נחלת מידבר סין... הוי הוי ארץ חמדת לב...". כבר אז הוא ידע את מה שאנחנו מסרבים להבין ולדעת.

כשהיינו אנחנו חברים בתנועת נוער "ציונית-חלוצית-סוציאליסטית" שרנו שירי נשמה מיובאים מרוסיה,

"...ידענו מה זו מולדת כי ידענו מה זה אויב...".

וב"שעור מולדת" יש לנו תמונה על הקיר שבה האיכר חורש את האדמה ומצמיח לנו לחם. ובסתו פורח לנו החצב שהוא אולי רק פרח ואולי הוא משמעות של מולדת. או אולי זה רק בדימיוננו, בימי ילדותנו שהיו יפים.

אז אולי כל אותם הדברים שמירון בנבנשתי ממעיט בערכם ברוב ציניות, אולי כל אלה הם ישראל כמולדת, מולדת שקיימת מימים רבים. מדורות על דורות. רק שהוא לא מבין אותם. ואולי בשביל אותם שישה "יהודים קשישים מגולת עירק הדוויה", אולי בשבילם זו כן הגעה למולדת. ואולי "המהפכה הציונית החיה והקיימת" היא באמת חיה וקיימת. ואולי באמת יש לישב "חבלי ארץ שוממים" ואולי כל מה שכותב הכתבה רואה, את השלילה שבמיתוס קיבוץ הגלויות והפיתוח הפיסי הנגזר ממנו, המוליכים, לדעתו, לאסון אקולוגי, להתפוררות אורבנית, לשחצנות לאומית ולרדיפת בצע לא נשלטת של קבלנים ומקורבים, הוא רואה בעינים שכלו מלראות, וקשה, קשה מאוד להבין את הבסיס (החסר) לדבריו אלה.

אם יש לנו בארץ את הצד הזה של ההתיחסות למולדת, יש להזכיר עוד צד שקיים ואת מה שנובע ממנו. כן, היתה לנו גם תנועה, או מפלגה, "מולדת" שהעלתה את הנאמנות למולדת עד לרמה של שוביניזם לאומי  תוך התעלמות גסה, רעה והרסנית של המושג "מולדת" שהוא הוא גם הבסיס והצידוק וההצדקה להכיר בעובדה שגם בשביל הערבים, ארץ ישראל היא מולדת ושגם להם יש זכות שתהיה להם מולדת. ושארץ ישראל היא לא רק מולדת של היהודים במולדתם אלא גם של הערבים במולדתם. ובאמת אין צורך שישראל תיהפך למולדת. היא כבר מזמן מולדת. רק שצריך להכיר בכך שהיא גם מולדת שלנו וגם מולדת שלהם.