נו אז מה ?
נו באמת אז מה ? מה זה כבר משנה ? מה זה
כבר מוסיף ? מה ולמה ולמי ? אז יש עוד אחד, עוד אחד שחושב שיש לו מה לומר. שזה כל כך בוער לו בעצמות עד שהוא לא יכול להתאפק יותר. לוותר.
להתכנס כמו רבים אחרים אל תוך בועה. לברוח. ( מה שקוראים היום
"אסקפיזם". יופי של מילה.) באמת
מי אמר, מי ערב לכך שמה שהאחד הזה יכתוב באמת יגיע אל העולם. הרי העולם מלא בכאלה שיש להם מה לומר ואין אף אחד שמקשיב
להם. שקורא אותם. שאיכפת לו מה הם אומרים. אף אחד שמוכן להתאמץ כדי למצוא אותם. לקרוא את מה שהם כותבים.
אולי אפילו להגיב על מה שהם כותבים.
הרי היום אפילו את מה שכותבים בעיתונים הרגילים כבר קוראים רק מעטים. ולהקשיב
לרדיו? זה רק לזקנים שעוד מקשיבים לתכניות על רפואה ומחלה, שזה
בקושי חלקיק זעיר בין כל תכניות המוסיקה למיניהן. והשאר, כל אלה שלא חושבים את עצמם
למבוגרים? מישהו מהם מקשיב לתכניות מלל? מה פיתאום! בידור, רק בידור, אפילו אם הוא
לא בידור אלא רק קישקוש וולגרי וחסר טעם של כאלה בדרנים-מגישים-מראינים, ועוד כל
מיני תארים, שהבורות היא בשבילם לחם חוק. שהשטות בשבילם היא פיסגת
התיחכום. והטלויזיה? מדיית ההווה והעתיד. לא רק שומעים. אלא גם רואים. אז צריכים לצעוק כולם ביחד.לא לתת לאחרים לדבר.לגנוב את ההצגה מכל
אחד אחר. והמראיינים? מה המראיינים. אין יותר מראיינים. כי מראיין
בטלויזיה זה לא רק מראיין- שדר-קריין. הוא כבר "סלבריטי".
נו? אז מה כבר נשאר לעשות למי שחושב שיש
לו מה לומר? יש! יש אינטרנט! מי לא גולש היום באינטרנט. מי לא כותב היום באינטרנט?
קשה להאמין. יכול אדם בעצמו להוציא לעצמו "עיתון". הוא הוגה הדעות, הוא
הכתב, הוא העורך, ואם יש צורך בצנזורה, הוא גם הצנזור של עצמו
(באמת, מי כבר יגיד לעצמו שהוא טועה או מטעה, או לא אומר את האמת או את חצי האמת?). ומעל לכל הוא הקורא של עצמו. תמיד ידע שיש לו לפחות קורא
אחד, הוא עצמו. ותתארו לעצמכם איזה עונג הוא זה שיכול בן אדם לכתוב את מה
שהוא רוצה ואף אחד לא יפריע לו לגמור מילה, או אפילו לגמור משפט. ואף אחד לא יגיד לו " רגע תקשיב" ואף אחד לא יגיד לו "תשמע
מה שאני אומר לך". אתם מתארים לכם?! שיא השיאים של החופש! חופש
הדיבור. חופש העיתונות. הדיבר הראשון של החוקה האמריקאית ממש מתגמד. הדמוקרטיה של
אתונה ממש בדיחה. עשרת הדיברות? זה בשביל הדתיים שמוכנים להישבע שהם מקיימים את
כל מה שכתוב שם.
נו אז מה? נו אז אתם מתארים לכם?
האינטרנט! מי היה מאמין?! אני מוכרח לומר לכם שאצבעות ידי ממש מדלגות בשיכרון
חושים על המקשים כשאני כותב את הדברים האלה. שאני שומע את משק כנפי השכינה כשאני
גולש באתרים. ש... ש... לא תאמינו אבל
אין מילים בפי. (אל תאמינו, יש ויש מילים בפי.)
די, מספיק, בואו נדבר רגע ברצינות, גם
אני הולך לשעבד את עצמי למדיום הזה. זה לא מפני שאין לי מה לעשות. זה לא מפני שאני מחפש פורקן
ליצר הכתיבה שלי. (לזה יש לי את הספרים שלי). זה לא מפני שאני רודף כבוד ופירסום. זה מפני שכואב לי. זה מפני שזה מרגיז ומעליב. זה מפני שאיכפת לי.
זה מפני שאני חושב שהחברה הישראלית מעמידה את עצמה על פי התהום.
זה מפני שדברים שעד לפני שנים לא רבות נחשבו למוקצים הפכו להיות נורמה. זה מפני שהמציאות שנוצרה הובילה אותי לעזוב את הארץ. זה מפני שדברים שהיו
מקודשים מושלכים לרפש ונרמסים ברגליים גסות. זה מפני שהשותים מהבאר יורקים
אליה. זה מפני שאלה שחיים מחללים את זיכרם של אלה שבמותם ציוו לחיים את חייהם.(כן, אני
יודע שזו הפכה למליצה). זה מפני שכל פחדן הפך לגיבור וכל סרבן הפך לסמל של שלום. זה מפני שכל אלה שהיו מיטב הנוער (בלי מרכאות) ובעתיד יהיו האליטה של
החברה, הם היום "פושעי מלחמה". זה מפני שכל הדברים
האלה, ועוד אלף דברים אחרים, הורסים לדעתי את החברה הישראלית וגורמים לעוד רבים
רבים וטובים טובים לעשות את מה שעשיתי אני, או שסוגרים את עצמם באותה הבועה
שכולם מדברים עליה ורבים ממליצים עליה.
אני יודע שאם יהיו כאלה שיקראו את
הדברים. יהיו ביניהם רבים שישללו את זכותי לומר אותם. ואני גם יודע שיהיו רבים שיזדהו איתם. כי הדברים הם לא רק בישראל, הדברים הם בכל העולם. בכל מקום
שבו יושב אפילו ישראלי אחד. ואין היום כלי שיכול לשמש כלי ביטוי טוב יותר לכל ישראלי באשר הוא שם, כמו
האינטרנט.
אז תכלס. יש אתר ואני מתכוון ליצוק
לתוכו תוכן חדש בכל שבוע. אני לא משלה את עצמי שממחר יקראו את הדברים המוני אנשים. אני אפילו לא בטוח שמישהו מלבדי יקרא אותם. אבל לקוות מותר.
אני מקווה שרבים יקראו ואני מצפה לרבים שיגיבו, ואני מבטיח שמי שירצה להשתמש באתר
כבמה לדעותיו שלו, יבורך. אבל בלי גסויות ובלי ניבזויות ובלי שקרים וסתם השמצות.
אז מה? אז " נו-אז-מה" יוצא
לדרך.
מסתתר מאחרי השם שלי ואחרי הספרים שלי.
No comments:
Post a Comment