לא ברור בעליל

או: מילים שיכולות להרוג

 

ערכתי משאל קצר. נכון, לא מדגם מייצג. ככה, רק מספר חברים, כולם אנשי אקדמיה או בעלי תואר אקדמי ובתוכם שניים ש... נכון ניחשתם, שהם במקצועם בלשנים. השפה היא לחם חוקם, הם לועסים ונושמים ונושפים את השפה העברית. שאלתי אותם שאלה פשוטה: האם יכול מישהו לומר לי בשפה פשוטה וברורה, בשפה שכל אדם סביר בעל השכלה סבירה, יוכל להבין. שאלתי מה פרושה של המילה שכולם משתמשים בה לאחרונה. שאלתי מה פרוש המילה "בעליל". אתם לא מתארים לכם את גודל האכזבה שנחלתי. אני לא תארתי לעצמי שאף אחד, אף אחד לא ידע לומר לי בצורה פשוטה וברורה מה זה "בעליל". תזכרו, אני לא מדבר על חייל סדיר בגולני, אני לא מדבר על עולים חדשים מרוסיה או מאתיופיה, אני מדבר על אנשי אקדמיה! אמרתי לעצמי: אם ענקי השפה והרוח האלה לא יודעים, מה ומי אני? מיהרתי ולקחתי מילון ומצאתי: "בעליל, באופן ברור, בעין". אז מה לא ברור כאן? שאלתי את עצמי. אם זה כל כך ברור, למה אף אחד לא יכול היה לענות לי בצורה ברורה?. ידי רצו בין הדפים משוכנע שאמצא גם פרוש אחר שיסביר לי את הבילבול. "עליל, מעשה, עשיה, פעולה... בעליל, בפועל באופן מעשי, בגלוי, ללא ספק". אין לכם מושג איזו הקלה חשתי. נפשי ממש קמה לתחיה. הערכתי לחברי קיבלה חיזוק נוסף. כי אם אבן-שושן בעצמו נותן למילה פרושים שונים, אז מה לי שאתלונן על חברי. כי אם כתוב על מעשה ועל עשייה, באופן מעשי וללא ספק. אז ברור שאנשי אקדמיה לא מצטיינים בדברים שכאלה. תולעת קטנה המשיכה להציק לי ולהטריד את מחשבתי. אם הם לא יכולים להציג את הדברים "באופן ברור" אז אולי לא בהם האשמה, אלא במילה עצמה.

 

נו אז באמת, אולי יכול מישהו לומר לי מי היה זה שהכניס את השימוש במילה הזו לחיינו, כי היום, מי לא מזמזם את המילה "בעליל". וביחוד אהוב על כולם הצרוף: "בלתי חוקי בעליל". כולם יודעים מה זה "בעליל" וכולם יודעים מה זה "חוק". וכולם יודעים מה זה "חוקי" ומה זה "בלתי חוקי" וביחוד כשהסיומת היא "בעליל". אני מוכן להמר על כך שאפילו ישראלי אחד מאלף לא יודע מה זה "בלתי חוקי בעליל", אך מכיוון שזה נשמע כל כך יפה, למה שלא ישתמשו בצרוף הזה, ביחוד שהוא עונה בצורה בלתי ברורה על נושאים בלתי ברורים.

אני לוקח על עצמי סיכון לומר כי מכיוון שמדובר במעשה "חוקי" או "בלתי חוקי". מקור המושג הוא במערכת המשפטית. זה מתאים לי לומר כך גם מכיוון שאין כמו שופטי ישראל להשתמש במילים פומפוזיות, כאלה שהופכות פסקי דין לבלתי ברורים בעליל, לא רק לנשפטים אלא בכלל. (אינני רוצה לומר שאני חושב שלפעמים גם כותבי פסקי הדין לא מבינים את מה שהם כותבים) וביחוד כשהם עוסקים ופוסקים בנושאים פוליטיים או צבאיים. מכיוון שבישראל יש לנושאים האלה לא פעם משמעות של חיים ומות, כדאי אולי שנחשוב שבע פעמים לפני משנפלוט בהכרת ערך עצמית את המשפט "בלתי חוקי בעליל".

 

אמרו חז"ל כבר לפני הרבה שנים שהחיים והמות הם ביד הלשון. תתארו לכם חייל יוצא לביצוע משימה, למשל בג'נין. בכיס הימני של החגור הוא נושא את ספר החוקים. בכיס השמאלי של החגור הוא נושא את אמנת ז'נבה. בכיס האחורי תחובה, מקומטת מרוב שימוש, פיסת נייר ועליה מפורטות הוראות הפתיחה באש. לפתע היתקלות. אש מימין ואש משמאל, והחייל האומלל צועק: "רגע! פוס!" וממהר, בידיים רועדות, לעיין בספר החוקים, ומדפדף, באצבע רטובה ברוק בחוברת המתורגמת של אמנת ז'נבה, ומוציא פעם נוספת, ומוסיף עוד קמט לפיסת הנייר שעליה רשומות הוראות הפתיחה באש, ולא יכול בו זמנית להפסיק ולחשוב ששכח לקחת איתו את מספר הטלפון של עורך הדין שלו, הוא לא הספיק לחשוב וזה גם לא חשוב יותר כי הוא כבר מת. והוא עולה לגן העדן כי לא עשה כל פעולה שהיא "בלתי חוקית בעליל". וחברו הטוב, זה שביחד רעדו מקור באהל הסיירים, זה שיחד נגעו האחד בשני כדי שלא ירדמו במארבים, זה שתמיד אמר לו שהוא חנון, ושהוא צדיק גדול שמקומו לצד המלאכים בגן העדן, חברו הטוב הזה לא למד את החוקים ולא שינן את אמנת ז'נבה ולא זכר בעל פה את הוראות הפתיחה באש. הוא לא מפסיק לחשוב שחבל שלא לקח איתו את מספר הטלפון של עורך הדין שלו. יודע שזה חשוב מאד שיוכל להתקשר במהירות ולבקש סיוע משפטי, כי רק עכשיו ביצע פעולה "בלתי חוקית בעליל", והוא יודע כי כבר עכשיו ישנם מי שמכריזים עליו כעל "פושע מלחמה" וטוענים בלהט צדקני שיש להעמיד אותו לדין בפני בית הדין הבינלאומי, וזה מדאיג אותו נורא כי כבר מזמן חשב שכשייסיים את הצבא יעשה טיול לא נורמלי בחו"ל, ושם עלולים לתפוס אותו על מה שעשה כאן, אבל הוא מתנחם בכך שלפחות נשאר בחיים.

 

זה נראה לכם כסיפור דמיוני לילדים?! אתם צודקים חלקית. לילדים זה יכול להיות סיפור דמיוני. במציאות זה כבר קרה כך או אחרת. אולי לא בדיוק, אבל בהחלט ברוח הדברים. מכיוון שבכל זאת אנו לא עוסקים בסיפורי ילדים, הבה ננסה להבין מה פרוש הקישקוש הזה: "בלתי חוקי בעליל"

א.     כל חוק שנקבע והתקבל בהליך חוקי וע"י הרשות המחוקקת, הוא "חוקי" ולא חשוב אם מישהו מסכים או לא מסכים עם השקפת העולם של אנשי הרשות המחוקקת. זה לא חשוב אם הם סימפטיים או לא סימפטיים. הדברים האלה הם חסרי משמעות במשטר דמוקרטי. המשטר הדמוקרטי שקיים גם בישראל, ובמידה סבירה, קובע בקווים כלליים את קיומן של שלוש רשויות נפרדות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. הרשות המחוקקת, שהיא, בחברה דמוקרטית, הרשות המייצגת את הריבון (עוד מילה מובנת "בעליל"), היא זו שממונה על חקיקת חוקי המדינה וכל חוק שהיא מחוקקת הוא "חוקי". יש המערערים על כך בשם "החוק האלוהי" או בשם "חוק הטבע" ועוד כל מיני חוקים שכאלה שהם עוד פחות ברורים. אנחנו נישאר בתחום החיים המדיניים שבהם אנחנו עוסקים.

ב.       הרשות המבצעת צריכה לבצע ולנהל את עניני המדינה, כולל אכיפה, בהתאם לחוקים שחוקקה הרשות המחוקקת.

ג.      על הרשות השופטת לשפוט האם הממשלה (הרשות המבצעת) אכן פועלת בהתאם לחוקי המדינה והאם אזרחי המדינה פועלים במסגרת חוקים אלה.

סייגתי את הדמוקרטיה הישראלית משום שכמו בהרבה תחומים, גם בתחומים האלה המצב הוא לא בדיוק כך, והפרדת הרשויות בארץ היא, לדעתי, רחוקה מאד מהפרדה. כל, או רוב חברי הרשות המבצעת בארץ הם גם חברי הרשות המחוקקת. כל, או רוב חברי הרשות השופטת, לא מוכנים להסתפק בשפיטה ומרשים לעצמם להתערב  בצורות רבות ושונות הן בפעילות הרשות המבצעת והן בפעולות הרשות המחוקקת. כלומר, קיים בארץ עירבוב רשויות ומערכות. מכאן ברור ששום דבר בארץ איננו, ולא יכול להיות, ברור "בעליל" ולא כל דבר הוא "חוקי בעליל".

אז אולי כדאי שכל חכמי הדור וכל מתחכמי הדור יפסיקו להשתמש במושגים הבלתי ברורים האלה. אולי כדאי שיתחילו לדבר בשפה ובלשון של "בני אדם", בהנחה שהמושג הזה הוא "ברור בעליל".