לדר' משה רוזנבלט שלום.

 

מכתבך הפתוח לטייסים לא יקרים הועבר אלי ותודתי על כך.

אף כי אנחנו באים משני כוונים שונים, אנו מגיעים לאותו המקום. אני מרשה לעצמי לומר כי כך הוא הדבר אך ורק בזכות או בגלל אהבת ארץ ישראל. יחד עם זאת תרשה לי להתייחס לניואנסים הקטנים והשונים בראיתנו את הדברים: אני מכיר, ויותר ממכיר בזכותו של העם היהודי והישראלי לישב ולשבת בכל שיטחי ארץ ישראל. לצערי, במצב הקיים, זוהי זכות תיאורטית, כי המציאות כפי שהיא קיימת כיום (משנים רבות) היא שבשטחים השונים של ארץ ישראל חיים גם בני אדם שאינם יהודים ואינם ישראלים. לא משנה אם אני מאושר או לא ממצב זה. אבל אני מרגיש כי מחובתי כאדם, כיהודי, כסוציאליסט ואם תרצה גם כ"שמאלן" (אני מכניס את השמאלן למרכאות כי לדעתי, אין לרוב אלה שמגדירים כיום את עצמם כשמאלנים ולא כלום לרעיונות השמאל ), מחובתי להכיר גם בזכותם של בני אדם אלה לשבת במקום שהוא ביתם. אני חושב כי קדושת כבוד האדם וחיי האדם, גדולה מכל שיקול אחר, פוליטי או לאומי. לכן, כל עוד אנשים אלה חיים באשר הם חיים, זכותם לחיות אינה נופלת מזכותנו אנו, היהודים והישראלים.

פורמלית אני מסכים לכל הנימוקים וההסברים הפורמליים שהעלית במכתבך לטייסים. כל האמור בקשר להחלטות חבר הלאומים והאו"ם, כל האמור בקשר לאמנת ז'נבה ובהסתייגות מסוימת גם בדבריך בענין ה"פליטים", או בדבר מותם של אזרחים במרכאות ושלא במרכאות. גם בנושא הכיבוש אני מסכים עם דבריך. אולם, בשונה מדבריך, הדבר שמקומם אותי יותר מכל הוא הנושא המוסרי והחוקי. אינני מוכן לקבל את החלטתם של הטייסים ושל כל שאר הסרבנים למיניהם, כשהיא מבוססת על "המוסר" ו"החוקיות". בשם איזה מוסר הם מדברים? בשם איזה חוק הם מדברים? לדעתי, לא רק שאין הם מבינים את הדברים האלה כפשוטם, אין הם מבינים את המשמעות החברתית והמוסרית, לא של עצמם ולא של החברה שהם חלק ממנה. זה עצוב שאנשים שנחשבים לאנשים חושבים, שנחשבים לאנשים בעלי רמה אישית, השכלתית, חברתית וכלכלית, מתגלים לפתע בכל ריקנותם. הם למדו להטיס את המשוכללות שבמכונות המלחמה. לימדו אותם כל מיני דברים והם אכן הוכיחו שהם מסוגלים ללמוד הרבה, אבל כניראה שלא לימדו אותם, או שאין הם מסוגלים ללמוד דברים אלמנטריים כמו נאמנות וחברות ואחריות. הרי משמעות דבריהם כי הם לא יעשו דברים לא מוסריים היא שאלה שכן יעשו את אותם הדברים שהם מסרבים לעשות, הם שיהיו בלתי מוסריים. או כפי שהדבר מתבטא בפיהם של רדיקלים למיניהם ואנשי תעמולה אנטי-ישראלית למיניהם, יהודים או ישראלים או אחרים. הדברים ה"בלתי מוסריים" האלה מוגדרים, לא פחות ולא יותר, כ"פשעי מלחמה". כן, ככה הם מגדירים את חבריהם הטייסים, את חבריהם הלוחמים בכל החיילות האחרים, כן, זה היחס לחבריהם, למנהיגיהם,לבוחרים בהם, לשולחים אותם ואפילו לבני משפחותיהם. אפשר לסכם כי כך הוא היחס לכל דבר שהוא מחוץ לאגואיזם הפרטי שלהם. הייתי אומר כי אגואיזם צרוף שכזה מאפיין אנשים שאני מפחד להגדיר אותם בשם תואר. הגדרתך אותם כ"לא יקרים" היא הגדרה מנומסת מעבר לנימוס המתחייב ממעשיהם. מעשי בגידה במדינה ובצבא, שאלה דברים שבמצבים אחרים אני יכול להבין אותם. אבל דבר אחד אני לעולם לא אקבל וזה בגידה ב-ח-ב-ר-י-ם.

 

אם ברצונך להמשיך ולהעמיק בהכרת מחשבותי בהקשר זה או בהקשרים אחרים, אבקשך, באם יש בידך זמן פנוי, לעיין באתר שלי שכתובתו מופיעה בסוף מכתבי, ואנא הצטרף אלי בצער ובכאב שכך הם פני הדברים וזאת בנוסף לכעס ולאכזבה.

 

אגב, אני מקווה שתוך מספר חודשים יצא לאור ספרי החמישי העוסק גם בסוגיות אלה. שמו המצופה של הספר הוא "ימים בירוק ושחור".

 

בתודה ובברכה,