עושה שלום במרומיו                                        2008. 9. 8

 

לפעמים קורה ששני אנשים שעל פניו נראה שהם רחוקים האחד מהשני כרחוק מזרח ממערב .בלי לדעת, עברם משיק בעקיפין . לא הם יודעים על כך וקל וחומר שאחרים לא יודעים ואפילו לא חושבים על כך.

שני אנשים כל כך שונים האחד מהשני שרק דרך מחשבה מוזרה (כמו שאני חושב שיש לי), יכול למצוא ולהראות את "המשותף" ביניהם.

רצה הגורל, שלמיטב ידיעתי לא הפגיש אותם בחייהם, הפגיש אותם במותם, לא ממש הפגיש, אלא ששניהם נפטרו בהפרש של מספר ימים ביניהם, אחד אהוב ואחד לא כל כך. אחד סתם אזרח שבעבר עשה חדשות והשני מי שהיה קצין בכיר (זה כבר רמז) שלא רק עשה היסטוריה, אלא השפיע ויצר היסטוריה, גם של המדינה וגם של אנשים אחרים. אחד ששילם בעצמו על מעשיו. ואחד שבעיקר אחרים שילמו על מעשיו.

אייבי נתן ובנימין גבלי נפטרו בהפרש של שבוע.

אף כי קורות חייו של אייבי נתן היו גלויים וידועים, ויותר מכך הוא עצמו דאג שקורות חייו יהיו כאלה וזאת בעיקר משלוש סיבות: הוא רצה להשפיע על המציאות במעשיו, הן אלה בעלי המשמעות הפוליטית והן אלה בעלי המשמעות ההומנית/פילנטרופית. הוא רצה בכנות להביא ליחסי שלום בין ישראל למצרים ולעולם הערבי מתוך אמונה נאיבית כי זה אפשרי. הסיבה השלישית אולי אין בה כדי להחמיא לו, אייבי נתן היה חלק מהבוהמה התל אביבית ורק בזכות הצלחתו הכלכלית, שהיתה פועל יוצא של אופיו החברי וההרפתקני והלא פחות ראוותני (שוויצרי), יכול היה לבצע את פעולותיו בשני תחומים אלה:הפוליטי וההומניטרי.

בצרות עין, אפשר לומר כי אייבי נתן לא היה יותר מאשר קוריוז.

קורות חייו בכמה מילים: אייבי נתן נולד בפרס ב-1927. את ימי נעוריו עבר בהודו לשם היגרה המשפחה. הוא למד טיסה ושרת כטייס בחייל האוויר המלכותי הבריטי בהודו. עם קום המדינה ב-1948 התנדב לשרת בחיל האוויר הישראלי ונשאר בארץ. לאחר שהשתחרר מחיל האוויר עבד ב"אל-על". לאחר שסיים את עבודתו זו הקים את מסעדת "קליפורניה". מהיותו איש רעים להתרועע זכתה המסעדה להצלחה כלכלית והייתה למרכז בוהמי.

היותו בוהמיין, עשיר למדי בכל קנה מידה שהיה מקובל אז בארץ, קיבץ סביבו חוג מכרים רחב, שרבים מהם נשארו כ"מכרים" ומעולם לא היו ממש "חברים". הוא העריך כי יש בכוחו להקים מפלגה, או תנועה פוליטית שיהיה בה כדי לתת לו מספיק כוח להשפיע על המציאות הפוליטית/מדינית בתוך ישראל ובין ישראל ושכנותיה הערביות. ב-1965 הקים את רשימת "נס" שהתמודדה בבחירות לכנסת אולם לא עברה את אחוז החסימה.

אל חוסר נסיונו הפוליטי נוספה הנאיביות שלו ואולי גם הצורך שלו לעשות מעשה שיתן לו את הכבוד והפירסום. מהיותו בעל אמצעים קנה מטוס פרטי קטן, צבע אותו בצבע לבן וכתב עליו את את השם "שלום 1". ב-1966 .2. 28 טס אייבי נתן למצרים. מראש נעשו יחסי הציבור שסיפרו כי בכוונתו להיפגש עם נאצר, נשיא מצרים, ולדבר איתו על שלום. הוא האמין כי זו פעולה פוליטית/מדינית, אך הסתבר כי כנראה שגם ישראל וגם מצריים לא ראו בכך יותר מאשר מעשה קונדס ואף כי היה בכך עבירה על החוק, הוא לא ממש נענש על כך אלא רק גורש חזרה לישראל על ידי המצרים. שלום לא יצא מזה!

כאשר הסתבר לו כי "מצוות עשה" שלו לא התקבלה בברכה ובמקומות מסויימים רק עוררה גיחוך של סלחנות, ובמקומות אחרים רק חיוך של בוז, חזר לעסוק במה שידע לעשות, לנהל את המסעדה, לצבור מחדש חברים וכסף. נראה שאלה לא הביאו לו את הסיפוק לו היה זקוק. לא עברו שנים מספר עד שהגה וביצע פרויקט נוסף.

ב-1973 רכש ספינה והקדיש אותה כ"קול השלום". על מנת שלא להתגרות בשלטונות, גם של ישראל, אך גם של מצרים ושל כל מי שהשידורים יכלו לתת לו עילה להתנכל לה, עגן מחוץ למים הטרטוריאליים של כל הנזכרים לעיל. בחודש מאי של אותה השנה החל לשדר את מה שנראה היה לו שאולי יביא להתקרבות בין ישראל למדינות ערב ובראשן מצרים. בישראל היו כמה שהרעיון מצא חן בעיניהם וגם היו מוכנים להשתתף בהפעלת הספינה ותחנת השידור. אולם מרבית המתנדבים היו אנשי חוץ, צעירים שאולי היתה בהם אמונה נאיבית שהם עושים דבר בעל ערך חיובי, אך אני מעריך כי מה שהביא אותם אל הספינה היו יצר ההרפתקנות והצורך בסיפוק אישי.

בתחילה, בין מוסיקה למוסיקה עוד דובר בשידורים על שלום אך במשך הזמן הצטמצם החלק הדיבורי והתרחב החלק המוסיקלי. או שלא היה לאנשי הספינה, כולל אייבי נתן מה לומר בנושא. או שאפילו הם הבינו שאלה דיבורי סרק שלא יביאו לשום דבר. מכל מקום, אני וחברים שלי אהבנו את המוסיקה, והדיבורים? הם הזכירו לנו את הימים הרחוקים בתנועת הנוער בהם גם אנחנו האמנו בכל לב כי אם נדבר ונפגין נביא את השלום. לנו היה ברור אז כי כולם , ביחוד אלה שמדברים על שלום, יודעים מה זה שלום, מה דרוש לעשות (חוץ מלדבר) כדי להביא אותו, ובאמת, באמת רוצים אותו.

אפשר לראות במה שנעשה היום מקבילה לכך. מרבית אלה המכונים והמגדירים את עצמם כ"פעילי שלום" הינם אנשים ונשים צעירים זרים, המוכנים להתנדב למאבק שאינו שייך להם ושאין הם מבינים בו דבר, אך יש בו ריח של הרפתקה ואולי אפילו נושא בו יוכלו להתגדר ולהתפאר בו. אולם אנשים ונשים אלה הם כל כך נאיבים ותמימים (עד כדי טיפשות) שנשארו "תקועים" בימי תנועת הנוער שאולי היו באחת שכזו, או שנחשפו למנהיגים "רוחניים" שמאמינים או שרוצים שאחרים יאמינו כי אם הם ידברו על שלום, הם גם יביאו אותו. עברו שנים. המתנדבים הפסיקו להתנדב. הנדבנים הפסיקו לתת כסף. זוהרה של ספינת "קול השלום" הועם וגם זוהרו של אייבי נתן הלך והועם. הוא כמעט חדל לדבר על השלום, עוד ניסה לקיים את הספינה, אך הבין כי זה ללא תועלת. וב-1993 .10 . 1 הפסיק את שידורי קול השלום וכעבור זמן מה הטביע את הספינה.

אייבי נתן לא עשה שלום במרומים. אייבי נתן לא עשה שלום על גבי גלי הים ולא על גבי גלי האתר.

אם לא בשמיים. אם לא על מים רבים, כל שנשאר הוא לעשות שלום על האדמה. אייבי פנה, מחד, למלחמה בהתנחלויות, ומאידך, למפגשים עם אש"ף ויאסר ערפאת. אולי עקב היותו חניך התרבות ההודית החליט כי דרך המאבק בה הוא צריך לנקוט היא דרך שביתת הרעב. ב-1978 פתח בשביתת רעב כנגד ההתנחלויות, אך המתנחלים המשיכו להתנחל. בסוף שנות השמונים יזם מפגשים עם אנשי אש"ף עד כי הוצא חוק, שיש שראו בו חוק שנחקק במיוחד כנגד אייבי נתן, אך הוא המשיך להלחם בחוק ולהפגש עם גורמים פלשתינים, וב-1991 פתח בשביתת רעב כנגד החוק. שלטונות ישראל שוב לא רצו לראות בו את "השובב"  הנאיבי. על עבירות אלה נשפט למאסר אך שוחרר לפני מועד סיום תקופת המאסר של 15 חודש שהוטל עליו.

אינני יודע אם נעשתה איתו עיסקה או שהוא עצמו עייף והתייאש ממלחמתו הדון קישוטית האבודה על השלום. הוא נטש את המאבק ועבר לעסוק בפעילות פילנטרופית במקומות שונים בעולם.

ב-1997 עבר ארוע של שבץ מוחי ואט אט שקע אל עבר מותו.

אייבי נתן נפטר ב-2008 . 8 . 27

ועל בנימין גיבלי—ברשימה הבאה.