זה מוות זה?

תגובה לכתבה מאת דניאל בלוך

 

למען האמת אומר שחשבתי שאין לי יותר מה להתפלא על רמת התקשורת הישראלית. במקרה העכשווי אני מתייחס לבלוגוספירה, והינה הפתעה! עוד יש על מה להתפלא.

דניאל בלוך, מי שהדבר הראשון שהוא מזכיר בקורות חייו המקצועיים, ונראה לי כי מתוך גאווה רבה, הוא היותו עורך עיתון "דבר" בעבר, מה שאמור להצביע על ידיעתו והבנתו בהיסטוריה הפוליטית/ מפלגתית של ישראל. אני מניח שהוא יודע את ההיסטוריה. אבל הזיכרון ! מה שיכול לקרות לזיכרון !

כמי שעסק בעיתונות קלאסית צריך לדעת כי כותרת למאמר/כתבה צריכה להביא בצורה תמציתית את

תוכן הכתבה או הרעיון (אם יש בה רעיון).

אני יודע שכיום, במקרים רבים, וביחוד בעיתון "הארץ", אין קשר בין כותרות חלק מהכתבות לתכנן. יודעי דבר מייחסים זאת לעורכי העיתון שתפקידם הוא להביא לרייטינג של העיתון ולא לתוכנו ואין להאשים בכך את הכתבים.

שיהיה!

ובכן. דניאל בלוך פרסם אתמול כתבה "העבודה – מתה אך טרם נקברה" אך כנראה שמרגע שעבר לכתוב בגוף הכתבה שכח את הכותרת.

אך! הזיכרון, הזיכרון!

סטיה קלה:

להזכיר בקיצור: "העבודה" כלומר "מפלגת העבודה", נולדה מצרוף של מפלגות שונות ש"מתו" לאורך ההיסטוריה ו"נקברו", לא פחות ולא יותר, בתוך "מפלגת העבודה".

פעם היתה "מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל).

והייתה מפלגת "אחדות העבודה". שתיהן התאחדו והיו "המערך".

היתה "מפ"מ" (מפלגת הפועלים המאוחדת) שנוצרה מצרוף של "השומר הצעיר" ו"אחדות העבודה".

היתה "רפ"י" (רשימת פועלי ישראל) שפרשה מ"מפא"י" עם פרישת דוד בן גוריון ומיהרה לחזור ולהיות חלק מ"המערך" כאשר הסתבר שבן גוריון כבר איננו נכס פוליטי מי-יודע-מה.

אחר כך היה "המערך – מפ"מ" ואחר כך נולדה "מפלגת העבודה".

עד כאן סקירה קצרה ולא מלאה ושאינה מתייחסת לכל הניואנסים הפוליטיים השונים.

נו, אפשר לומר שכל המפלגות "מתו". מפתיע, אך כנראה ש"חוק שימור החומר" חל בארץ גם על הפוליטיקה וכל המפלגות שמתו ונקברו המשיכו את חייהן במסגרת  "העבודה" כפי שהיא נקראת עכשיו.

אם כך הדבר בעברן של המפלגות וכנראה גם בעתידן, הרי שהדבר דומה גם בייחס לעיתונות שגם היא היתה, ובחלקה עודנה, עיתונות מפלגתית, והראשון שצריך לדעת זאת הוא דניאל בלוך. הוא היה עורך עיתון "דבר" שהיו מי שחשבו, והיו מי שרצו שכולם יחשבו שעיתון זה הוא עיתון "הסתדרות העובדים" בעוד שלמעשה הוא היה עיתון מפלגת מפא"י.

היה עיתון "על המשמר" שהיה עיתונה של מפ"ם והיה עיתון "למרחב" שהיה עיתונה של אחדות העבודה. ו"חרות" שהיה של חרות, והיה "הבוקר" שהיה של הציונים הכלליים, והיו עוד עיתונים אך כולם "מתו" ושבו לתחיה במסגרות ו/או בשמות אחרים, והכותבים בהם מצאו להם במות אחרות שאולי "המכובד" שבהן הוא עיתון "הארץ", שפעם התיימר להיות "עיתון בלתי תלוי" עד שהחליף את עורו.

נניח שדניאל בלוך צודק ומפלגת העבודה מתה ורק שמסיבות כל שהן היא טרם נקברה. לדבריו, היא לא נקברה משום שהיא עדיין שרויה בטכס האשכבה. אני לא יודע וכנראה שגם הוא לא יודע מי צריך לערוך את טכס האשכבה ומתי הוא אמור להיערך שאז, כמו שאומרים, "ייסתם עליה הגולל". מכיוון שכך הוא ממהר להשיב אותה לתחיה, וחוזה לה עתיד אחר: "לכל היותר... תוך שנה שנתיים... תתפצל מפלגת העבודה (המתה מכבר) לשלושה." והחלקים המתים יצטרפו חלק לליכוד, חלק לקדימה וחלק שלישי "יהווה את הבסיס להתארגנות סוציאל דמוקרטית חדשה." מעניין מי צריך חלקים מתים של מפלגה מתה.

תודות לחסדי שמיים, עופר עייני עודנו חי והוא "המנצח הגדול בעבודה" (המתה). "עייני הצליח להפיח חיים בכוחה של ההסתדרות שהיתה כפגר מת אחרי ימי רמון... מבחינתו (של עייני) ההשגים העיקריים של העבודה [המתה] במשא ומתן הם בנושאים החשובים לכוח עייני... הדילמה היא עתה של האופוזיציה בעבודה [המתה] לשבת בינתיים בשקט יחסית."

נדמה לי שמספיק להתייחס לדברי ההבל המתמשכים בכתבה, אז אומר: מפלגת העבודה, שנכון שהיא המשכה הזעום והחיוור של תנועת העבודה, עדיין חיה ולכן גם לא נקברה. יתכן ועוד צפויים לה ימים גדולים, אולי יהיה מי שיפיח גם בה (כמו שדניאל בלוך מייחס להסתדרות העובדים) חיים. יתכן ותמצא לה ביטוי הולם במפלגות האחרות אליהן תצטרף ויתכן כי באמת תשמש בסיס לתקומה של מפלגה סוציאליסטית (לא קישקוש סוציאל-דמוקרטי).

יש הממהרים "להרוג" את מפלגת העבודה. יש אפילו כאלה שכבר כרו לה קבר ואפילו מיהרו לומר אחריה קדיש. אני "מצטער" שתקוותם עוד לא התגשמה. אך אני שמח כי כבר ניצבת לה מצבה מפוארת. מצבה חיה ונושמת שכבר קיימת כ-90 שנה. מצבה שאמנם כבר נשחקה קצת במשך השנים. ששינתה קצת את צורתה כדי לנסות ולהתאים את עצמה לשינויים שחלו וחלים בחיי החברה והמדינה. לכול כיוון שנסתכל נראה אותה: בקיבוצים, בחלק מהמושבים בשדות הירוקים, במטעים הפורחים, בצבא , בתעשיה, במה לא?!  בכול !!

ארשה לעצמי לומר כי תנועת העבודה תמות רק אם תמות מדינת ישראל. כי אין זו בלי זו. בינתיים, אני מקווה ששתיהן ימשיכו לחיות. נזכור כי יש מקום לתיקונים ולשיפורים.

חכו, זה יגיע!