מילים שמבקשות לגעת או "כלאם פאדי"

למה?

לפי כל הטענות שבעד ובהתאם לכל הטענות שכנגד נדמה שהנושא העיקרי הוא אם יש עם מי לדבר או אין עם מי לדבר. הזה הוא כל הענין? האם על כך מפולג העם היהודי? האם על כך מפוצל העם הערבי? האם זה הנושא שמעסיק את העולם, את אירופה ואת ארה"ב? לדבר! הרי אף פעם לא הפסיקו לדבר. מדברים ישירות ומדברים בעקיפין. מדברים רשמית ומדברים באופן לא רשמי. ובעקבות כל הדיבורים האלה כבר חתמו על כל מיני מסמכים עמוסי מילים חתומות. מסתתרים מאחרי מילים שאפשר לראות בהן ניסיון לגעת ומתחבאים מאחרי מילים ריקות ממשמעות. הבעיה היא לא אם יש או אין עם מי לדבר. לפחות אצלנו, בין היהודים, ישנה האימרה "דבר אל העצים והאבנים". אז מדברים. אז מה?!

יש בינינו כאלה שעושים כל מאמץ שנאמין שאין עם מי לדבר ושכל הדיבורים הם חסרי משמעות כי כלום לא יצא מזה. כבר דיברנו עם הפלשתינים והם דיברו איתנו. כבר דיברנו עם האמריקאים והם דיברו איתנו. ודיברנו עם האירופים ועם הרוסים ועם הירדנים. דיברנו עם כל מי שהיה מוכן להקשיב לנו ועם כל אלה שכן או לא היינו מוכנים להקשיב להם. לא אחדש שום דבר אם אומר שכן יש עם מי לדבר וחשוב מזה שכן יש על מה לדבר ובעיקר יש לדבר על דברים שיש סיכוי שיובילו גם למעשים. זה יצליח רק אם יהיה רצון לעשות ולא רק לדבר.

כבר הסכימו כולם שיש להקים מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל. רוב הפלשתינים הסכימו לכך. מרבית הישראלים, אפילו אריאל שרון, רוצים בכך. ארה"ב בראשותו של הנשיא בוש רוצה בכך. הקוורטט (אירופה ורוסיה) רוצה בכך. אבל כמו בכל המקרים השטן הוא בפרטים. ומה שלא מאפשר לעשות את מה שכולם רוצים, הוא הטיפול בפרטים. פרטים, ויהיו גדולים וחשובים ככל שיהיו, הם פרטים.  

כבר פעמים רבות אמרה הממשלה והעומד בראשה ש"או-טו-טו" מפנים מאחזים בלתי חוקיים שהם גם בלתי מיושבים. אז יסלחו לי כולם, מה מפריע, הרי להוריד מאחז שכזה לא צריך יותר ממשאית עם מנוף. וזה שיורידו לא צריך להדאיג אף אחד, כי להוריד מאחז כזה לא דרוש מאמץ יותר גדול מלהקים אותו. אוי לאותה המדינה, או התנועה, או המפלגה, שהפכו אנטנה אחת, או קרוון אחד, לסמל התקומה הישראלית, או לסמל התקומה הפלשתינית. אם באמת יש רצון לסלק את הפרטים ואת השטן. אין דבר פשוט מזה. למה שלא נתחיל מפינוי המאחזים האלה?

קשה הרבה יותר היא בעית הגדר. כבר כתבתי בכתבה "הגדרות" את דעתי על כל הרעות שבהקמת הגדר. עם ביצוע העבודות עד עכשיו הסתבר שהנזק והרעה והפגיעה הן רעות הרבה יותר גדולות ממה שחשבתי. אני משוכנע כי אפילו אלה שתמכו בהתחלה בהקמת הגדר, שוב אינם חושבים שמה שנבנה בפועל עד עכשיו, זה מה שהם רצו (אגב, מישהו ראה לאחרונה את חיים רמון?). אינני רוצה לחזור על כל ההסתייגויות שהעליתי בכתבה ההיא. אבל כיום, אם רוצים להמשיך ולהתקדם לקראת הסכם כל שהוא, ישנן מספיק הסתייגויות והתנגדויות כדי שאפילו ראש הממשלה, שבתחילה התנגד להקמת הגדר, יקבל החלטה להפסיק את בניית הגדר, ומיד! הגדר לא מוסיפה בטחון. היא לא בונה אמון. היא פוגעת באנשים חפים. היא פוגעת בכלכלה של הפלשתינים ולא פחות מכך בכלכלה הישראלית.

להוריד מחסומים. מישהו מאמין שהמחבלים הם כל כך טיפשים שהם עוברים במחסומים? מישהו מאמין שהמחסומים חוסמים ולו מחבל אחד? המחסומים חוסמים את כל אלה שאין סיבה לחסום אותם. אני לא זוכר שהיו ידיעות על מחבלים שנתפסו במחסום. הם נתפסו במקומות אחרים וכל אלה שלא נתפסו, כולנו יודעים לאן הם הגיעו. אני לא רוצה להתייחס לצד המוסרי של המחסומים אלא רק לתועלת שאין בהם ולנזק שיש בהם. אז להוריד מחסום זה עוד יותר קל מלהוריד מאחז, אז שיורידו אותם! אם יהיה צורך אמיתי, שיעלו אותם מחדש ולמטרות מוגדרות ולא כאמצעי סתמי שחוץ ממרור חייהם של אנשים אין בו דבר.

יש עוד אין ספור פרטים ופרטי פרטים, אך בסופו של דבר נצטרך להתמודד עם הדברים הגדולים יותר, המהותיים יותר.

טרור: תראו לי מקום אחד בעולם. תראו לי ממשל אחד בעולם שהצליח להתמודד עם טרור. ישראל אומרת שאם הרשות הפלשתינית לא תלחם בטרור, ישראל תעשה את זה במקומה. ישראל נלחמת בטרור וללא הצלחה, אז מישהו חושב שהרשות תצליח בזה? אני לא יודע אם הרשות הפלשתינית רוצה להלחם בטרור, אבל אני בטוח שהיא אינה יכולה לעשות זאת. אז מה הטעם להעמיד את זה כתנאי לכל דבר אחר. אולי, אולי בשיתוף פעולה של הרשות וישראל יש איזה סיכוי להצלחה. לצורך זה יש למצוא דרך לשכנע את הפלשתינים שהפסקת הטרור היא גם באינטרס שלהם לא פחות מאשר באינטרס של ישראל. נשאלת השאלה האם זה אפשרי? אני מאמין שזה אפשרי רק בתנאים מסוימים. הראשון בהם הוא הכרה ותמיכה של שני הצדדים בזכות הקיום של שני הצדדים. כל עוד ישראל לא תכיר בזכות הקמתה וקיומה של מדינה פלשתינית לפלשתינים, וכל עוד לא יכירו הפלשתינים בזכות קיומה של מדינה ישראלית לישראלים , זה לא יהיה.  כל עוד ישראל יושבת בשטחים שכולם יודעים שביום מן הימים יהיו שטחה של המדינה הפלשתינית, אין ולא יהיה מי שיאמין כי ישראל וראש ממשלתה באמת תומכים בהקמת המדינה הפלשתינית. כל עוד יהיו פלשתינים הפוגעים במי שיושבים בשטחים שכולם יודעים שהם שטחה של מדינת ישראל, אין ולא יהיה מי שיאמין שיש בעולם הערבי מי שבאמת תומך בקיומה של מדינת ישראל.

אז צריך להתחיל ולעשות. אפילו בפרטים הקטנים. כי הסכמים כבר היו לנו. והבנות יש לנו. ומיפקדים יש לנו. ולא משנה אם זה הסכם אוסלו או הבנות ז'נבה או המיפקד הלאומי. כל אלה לא היו ולא יהיו יותר מאשר מילים שמבקשות לגעת ולא נוגעות. או שיהיו לא יותר מאשר "כלאם פאדי".