אורי הייטנר
מפעל חייו:חמש שנים למותו של רפול (491 )
בעקבות הדיון החוזר על מקומו של הצבא בחיים האזרחיים,
ובמיוחד בבתי-הספר, מצורפים דברי תגובה והשלמה לדברים שפורסמו על "נערי רפול" במלאת חמש שנים למותו, בעיתון האינטרנט של אהוד בן-עזר:
עקרונית, הצבא לא צריך לפעול בענינים אזרחיים, זה אולי נכון
במדינות "נורמליות", אם כי אני לא מכיר מדינה בה הצבא לא נקרא מפעם לפעם
לפעול בתחומים אזרחיים, במיוחד במקרים של קטסטרופה לאומית גם כשלגורם אין קשר
לבעיות חברתיות או פוליטיות, כדוגמה: רעידות אדמה או שיטפונות.
אני שמח לומר כי מדינת ישראל אינה מדינה "נורמלית"
ואני אפילו מקווה שלעולם לא תהיה. מהיותה
של המדינה "מדינת העם היהודי" תמיד יהיו לה תפקידים לאומיים שיצריכו,
ולכן גם יצדיקו, כניסה של אירגון גדול ורב כוח לפעילות מיידית ואני חושב שכל
בר-דעת יוכל לזהות מצבים שכאלה מבלי שאצטרך לפרט ולהסביר מה יכולים להיות המצבים
האלה. הרעיון של רפול להקים את המסגרת של "נערי רפול" היה רעיון גדול
ואני יודע שגם כיום יש לו מקום במציאות הישראלית, אולם לא רק העיון הזה.
לפני חודשים מספר היתה איזה התעוררות בציבור מסויים כנגד
הכנסת הצבא לבתי הספר. אינני יכול להמציא אסמכתא לדברי אך עד כמה שאני זוכר, מכיר
את הנפשות הפועלות ומבין, היו אלה גורמים "ליברליים" קרי: שמאל קיצוני,
פוסט ציונים, ואירגונים המחמיאים לעצמם ומגדירים את עצמם כאירגונים הפועלים בתחומי
"זכויות האדם" ו/או "זכויות האזרח". לצערי, במציאות הישראלית
העכשווית, אפשר לתרגם את התחומים האלה ולהגדירם כאירגונים
"אנטי-ציוניים" וזאת במסגרת המצומצמת של המושג "ציונות" .
אזכיר תחומים מספר
בהם פעל הצבא בימים הרחוקים כשכולם בארץ הסכימו כי המדינה עומדת בפני אתגרים
אדירים שהצדיקו פעילות של הצבא. מתוך כבוד לכתבה אזכיר ראשונים את "נערי
רפול".
מורות חיילות: כל עוד יש עלייה לארץ ועוד אוכלוסיות שאין להן
שליטה בעברית ו/או השכלה מתאימה, במיוחד אוכלוסיות שכאלה המתגוררות בפריפריה, יהיה
צורך חיוני בכוחות הוראה שאינם מסתמכים על וולונטריות בלבד.
החזרת הגדנ"ע לפעילות בבתי הספר התיכוניים: חינוך לסדר,
משמעת, עזרה לזולת, תמיכה בחברים ועוד. ובלי להתבייש, גם מעט ציונות והכרת הארץ,
לא תזיק. בנוסף, בזמנים עברו היו במסגרת
הגדנ"ע חוגים בתחומי גדנ"ע אויר, גדנ"ע קשר, תזמורות מקומיות בערים
מסויימות, מחנות וקורסי קיץ שלבד מהלימודים בהם שימשו גם מסגרת לאינטגרציה בין
נערים ממקומות שונים ומשכבות אוכלוסיות שונות. היה גם פיתוח מנהיגות, פיתוח בטחון
עצמי, כושר גופני ועוד תחומים שאולי היום כבר אין בהם צורך כמו עבודה בייעור
(שתילת יערות) או קיום חוות בערבה כ"באר אורה" ו"עין יהב".
להערכתי, כל אלה תרמו תרומה עצומה בעיצוב נוער שהיו
לאנשים טובים יותר מכל בחינה שאני יכול לחשוב עליה.
No comments:
Post a Comment