אבטיח אבטיח

www.nu-az-ma.blogspot.com          מתוך האתר המחודש:        אבטיח אבטיח  

 10.7.13

שניים ירדו לעולם חבוקים זה בזה. ירדו ביום חם וזה לא הפריע להם ולא לאף אחד אחר. להיפך, הם אולי הסמל המובהק ביותר ל"אחדות הניגודים" ...אבטיח קר ותירס חם.

 

"אבטיח אבטיח                                    "בים בם בם   

לא על עץ ולא על שיח                         תירס חם תירס חם                         

על הארץ הוא גדל                               בים בם"

גם בשמש גם בצל".    שמואל בס                                                 מרים רות

 

נוסח אחר לסיום

 

"בחוץ ירוק בפנים אדום

אין כמוהו ביום חום."

 

אוך! אוך! אוך!!! תירס חם. עוד זכור לי טעמו של התירס החם כפי שהיה לפני עשרות שנים. תירס שכיום אפילו בהמות משק לא יהיו מוכנות לאכול אותו. צהוב, קימחי, קשה גם לאחר שעות של בישול, קלחים עם שיניים ענקיות, צהובות (נראות כאילו שמעולם לא צוחצחו) ש"ישבו" בתוך דוד כביסה מלא במיים עכורים מחוממים בפרימוס שהיה מובער מידי פעם לחדש את רתיחת המים. היינו עומדים רועדים בקרירות הערב הירושלמי, מקווים שהמוכר יתעכב כדי שיהיה לנו עוד רגע לחמם את גופנו לפני שיגיע הרגע "לשרוף" את ידינו. המוכר היה "שולה" מהדוד קלח, מניח אותו בחלקי גלומה, בוזק עליו מלח גס כאילו זו פיסת פרווה העומדת להיות משומרת, דוחף את התירס אל מול פנינו, וכבר הוא פונה לשרת את מי שלא יהיה העומד מאחרינו ודוחף אותנו קדימה כדי להזמין לעצמו את קלח התירס הבא שהוא חשב שהוא הוא זה ש"הזמין" אותו.ולא עזר כמה שנזהרנו, תמיד היה עודף המים שנצבר בגלומה נוזל ומרטיב את המכנסים והקור של המכנסים הרטובים היה מציק. אבל... הנחמה הבאה עם אכילת התירס... היה שווה! תאמינו לי שהיה שווה!

נכון, התירס היה אוכל של חוץ, כמו פלאפל למי שהיה כסף לקנות או כמו ביגל (קאעק) למי שהיה לו פחות כסף, אבל היה בעיקר אוכל של בית למי שלא היה לו כסף או למי שכמעט לא היה לו כסף, או בלשון פחות עדינה, למי שהיה עני. אל העוני הזה הצטרף אז בשימחה האבטיח.

אם התירס היה אוך, אוך, אוך! הרי שהאבטיח היה אך! אך! אך!!! הוא היה לא רק אוכל, הוא היה בעיקר קינוח. מה יש? כבר אי אפשר שקינוח יהיה גם, או בעיקר אוכל? אפשר!!! אפשר לאכול אותו עם לחם ועדיף עם לחם שחור, עם מרגרינה ו/או גבינה לבנה שעושים בבית ומי שיכול להרשות לעצמו אפילו עם קשקוול.

אבטיח שהיה פעם, תמיד היה מתוק, הוא היה קטן ועגול ודרש "מומחיות" מסויימת, ואם לא היתה לך המומחיות הזו היית יכול להביא הביתה אבטיח לבן וחסר טעם. ויותר מכך, עם קליפה עבה וגרעינים לא מלאים ולא בשלים. ו"מה הועילו חכמים בתקנתם" כולו: כלום, ו"נאדה" ו"זילצ'" וכיוב"ז. לא אוכל ולא קינוח.

לקנות אבטיח, כאמור, זה לא סתם. צריך שיהיה לך פרצוף מיוחד. גם אם אתה לא מומחה, כדאי שתראה כמו מומחה. אתה ניגש לערימה. כן, בזמנו האבטיחים תמיד היו מונחים בערימה. מסתובב מסביב ומסתכל. לא, בשלב הזה אתה עוד לא נוגע בשום דבר. בשלב הזה צריך שהמוכר יבחין בך.שיחשוב שאתה מומחה. אין לזלזל במוכרים. יש להם חוש ויש להם עין בוחנת ויש להם את "חכמת המכירה". הם יודעים מה אתה חושב הרבה זמן לפני שאתה בעצמך יודע מה אתה חושב אבל הם יודעים להעמיד פנים כאילו הם עוד לא ראו אותך והם רק מחכים שאתה תפנה אליהם ואז הם "ירוצו" לשרת אותך.

דבר ראשון תבחר אבטיח ש"הצ'ופצ'יק", כלומר קצה הגבעול שחיבר בעבר את הפרי לצמח, הוא יבש. אם הצ'ופצ'יק ירוק, יש סכנה יותר ממקרית שהפרי עוד לא בשל. שים את האבטיח על כף יד שמאל ובכף יד ימין טפח קלות על הפרי. הצליל שיבקע מבטן הפרי "ידבר" אליך. יש להניח שבשלב הזה המוכר כבר יעמוד ליד הכתף שלך ובפיו אתה תהיה המומחה הגדול ביותר ושלא יהיה מאושר ממנו אם רק יהיה הוא עצמו שווה חצי ממך. חייך אליו חיוך גדול, חיוך לא עולה כסף וגם המוכר יודע בדיוק כמה שווה החיוך שלך.

גם אם נראה לך שהבחירה הראשונה שלך היא הטובה ביותר, אל תמהר. קח אבטיח נוסף וחזור על ההקשבה. יש להניח שהמנגינה תהיה שונה. זכור, אותה המנגינה נשמעת אחרת לאוזן אחרת. קח את האבטיח, הצמד אותו אל האוזן ולחץ אותו בין שתי כפות ידך. רחש מיצים יגיע לאוזנך. תוכל להבחין אם אתה אוהב את הרחש או שהוא נשמע לך רכרוכי כזה, עיף כזה. אם כן, שים אותו בצד. מבחן זה הוא מבחן למוכר יותר מאשר לאבטיח. מוכר טוב ירצה תמיד להיפטר מסחורה ישנה. הנה הוא כבר ניגש אליך עם סכין גדולה ביד: "מתוק כמו דבש! אדום כמו שושנה! לפתוח?" לא נעים לך. אתה יודע שאת האבטיח הזה אתה לא תקנה. "על הסכין!" הוא מנסה לשכנע אותך. אולי הוא חושב אותך לפראייר.

מזל שלא שאלת את כל מי שאתה מכיר. קיימת סכנה שמספר התשובות שהיית מקבל היה זהה למספר האנשים שהיית שואל, וכמעט בטוח שכל אחד מהם היה מוכן להישבע שהדרך שלו היה הנכונה והיא שהוכיחה את נכונותה. כך או אחרת, קנית את מה שאתה החלטת לקנות וכבר אתה רץ הביתה לראות האם הצדק היה איתך. והיה אם צדקת, מה טוב. ואם טעית, הרי שיש לך מספיק זמן להאשים בטעות את כל מה ומי שתרצה. העיקר שאף אחד לא ידע.

גם כדי לפתוח את האבטיח ישנן דרכים שונות. אבל תמיד תמיד צריך להיזהר. אבטיח הוא פרי ממזרי. משום מה לא תמיד עושה הסכין את מה שרצית שיעשה. יש לסכין דרך משלו לחתוך את הפרי, ולא אחת קרה שקשה היה להבחין אם הצבע האדום הוא צבע האבטיח או צבע הדם.

יש מי שדבר ראשון הוא מוריד את הכיפה. לא מהראש אלא מהאבטיח. חיתוך שני הוא לאורך האבטיח כאשר נקודת ההתחלה היא המקום בו היה הגבעול. מכאן והלאה שיטות החיתוך הן שונות:

כל חצי נחתך לחצי. כל רבע נחתך לפרוסות גיזרה. קטנות בקצוות וגדולות יותר עד למרכז הרבע.

כל חצי נחתך לפרוסות חצי סהר.

בשני חיתוכים אלה אפשר להשאיר את הפרוסות בתוך הקליפה, אך אפשר גם להפריד את הקליפה ואת הפנים האדום לחתוך לרצועות, למשולשים, למעויינים או לכל צורה אחרת, למיטב הדימיון של החותכים. את הקליפות יש להשאיר לשלב הבא.

את חלקם הפנימי האדום של החצאים והן של הרבעים ניתן להוציא ולחתוך בצורות שונות או "לחפור" באמצעות כף או כפית, ושוב יש להשאיר את הקליפות לשלב הבא..

אל יקל לבבכם בקליפות. את הקליפות רצוי לנקות היטב מחלקן הפנימי עד שישאר רק הצבע הלבן הצמוד לקליפה החיצונית הירוקה. חלק זה של הקליפה הוא קשה ולכן מתאים בהחלט לכבישה. "חמוצים" אפשר לעשות לא רק ממלפפונים, מעגבניות ירוקות, מזיתים, מכרוב, מכרובית, מלפת, מסלק, משזיפים ירוקים, ממשמשים ירוקים, מפטריות, מצלפים, לימונים ועוד.

חשבתם שגמרנו? חכו! עוד העיקר לפנינו! השאור שבעיסה!

פעם חשבו שהם מיטרד. התייחסו אליהם בזלזול, אפילו באיבה. מיטב המוחות החקלאיים, מכליאי ההכלאות עשו ככל יכולתם להפטר מהם. אשפי הגנטיקה חיכו לפרסים רק על כך שהם יעלמו מעיננו. כל אלה עושים היום מאמצים כדי להחזיר אותם לחיכנו.

"פ-פ-י-ט-א-ס"!!! "גרעינים טובים"!!! "כוח ללילה"!!! שבת בלעדיהם היא גרועה מיום של חול. לא היתה פגישה של ה"חברה" מבלי שהחברה היו ממלאים כיסים. זקנים, בעיקר מבני עדות המזרח, הרגישו כי הנה הרעב בפתח.

לא רק גרעיני אבטיח. גם גרעיני הדלעת. גם אחיהם הקטנים, גרעיני המלונים. מפצחי הגרעינים ה"אציליים" פיצחו גרעיני אבטיח. גרעיני החמניות היו כמעט על תקן של בררה. לא אומר פסולת, אבל המומחים, אלה שיודעים איך ומה, אלה, רק גרעיני אבטיח.

יש שחורים ויש חומים ויש לבנים. לא ממש לבנים, כאלה שצבעם לבן-מלוכלך וגם עם פס שחור מעטר את שוליהם הצרים, מקום היפרדם של שני קצוות קליפת הגרעין.

אוספים אותם. את האבטיח אוכלים בהנאה קיצית, בחורף הוא איננו. את הקליפות הכבושות אוכלים אבל רק כתוספת לאוכל אחר. את הגרעינים אוספים כל הקיץ ומפצחים כל השנה.

 רוחצים אותם. מיבשים אותם. ממליחים אותם. קולים אותם. בערבי הקיץ יושבים על המרפסת במכנסים קצרים וגופיה, אוכלים חלקי אבטיח צונן. מקנחים בסיגריה ובין לבין משפרים בגרעינים. בחורף יושבים בחלוק צמר מול התנור.אוכלים מאפה ממולא ירק או בשר. מקנחים בסיגריה ובין לבין משפרים בגרעינים.

תגידו, יש חיים טובים מזה! שרק יהיה לבריאות!