מאז ומעולם כשמדברים על דמוגרפיה מדברים
בעצם על דמונ-גרפיה. מאז ומעולם כשמדברים על דמוגרפיה, מדברים על הצדדים השליליים
שיכולים לנבוע, או שכבר נבעו מבעיות דמוגרפיות. כבר לפני אלפי שנים חששו בני האדם
מנושא שנקרא אז "התפוצצות האוכלוסיה", אותו מצב בו יחיו בעולם יותר
אנשים ממה שהעולם יכול לכלכל. גם בהיסטוריה הפרטית שלנו, עוד לפני שהיינו אנחנו
עצמנו, סיפרו לנו בסיפור יציאת מצרים: "... ובני ישראל פרו וישרצו וירבו
ויעצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם: ויקם מלך-חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף:
ויאמר אל עמו הינה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי
תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא מעל שונאינו ונלחם בנו ועלה מן- הארץ..." (שמות א'
פסוקים 7-10 )
זה סיפור שחוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה
ויש להניח שגם ישוב ויחזור ויסופר בעתיד.
אפשר לייחס לדמוגרפיה את מרבית (אם לא
את כל) המלחמות שאירעו בהיסטוריה. אפשר לייחס לה את כל הטיהורים האתניים. אפשר
לייחס לה את כל תנועות האוכלוסין והטרנספרים שאירעו בכל עת שאירעו. אם תרצו היא אם
האימפריאליזם. אם תרצו היא אבי האפרטהייד ועוד כל מיני תופעות מדיניות וחברתיות.
תופעה מענינת במיוחד המאפיינת את
הדמוגרפיה היא שהדמוגרפיה, או הדמונגרפיה, צומחת מתוך עצמה.
בעלי הדימיון יכולים לראות אותה בדמות
אותה בובה רוסיה, אותה בבושקה גדולה הנושאת בחיקה בבושקה קטנה הנושאת בתוכה בבושקה
עוד יותר קטנה. ותמיד, כשמסלקים את הגדולה שבהן, הופכת הקטנה לגדולה ואם מסלקים את
הקטנה שהפכה לגדולה, אפשר מיד לצפות שהקטנה יותר תגדל להיות הגדולה. המדהים בתופעה
זו הוא שהן כולן בעלות אותה החזות בדיוק. דבר אחד ברור, לו היתה הגדולה ערה
לאפשרות שהקטנה ממנה תגרום להתפוררותה ובבוא היום תירש את מקומה, אולי לא היתה
נפתחת למענה, ויתכן אפילו שאם היתה יכולה, היתה דואגת להשמדת הקטנה שבתוכה לפני
שתגדל ותסכן אותה. אפשר גם לומר כי אם היו מניחים לבובה לשבת השקט על המדף, לעולם
לא היתה מתעוררת כל בעיה. אבל הרי כולנו אוהבים לשחק בבובות.
המשל יפה אך הנמשל הוא מכוער מאוד.
הנמשל הוא מציאות חיינו. לא אתייחס להיסטוריה רחוקה כמסופר לעיל. אתייחס רק
להיסטוריה הקרובה.
כולם, כל הזמן, מדברים על המצב
הדמוגרפי, סליחה, הדמונגרפי שבו אנו מצויים.יש מי שמאמין שהפיתרון יהיה הפרדה בין
מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית והתכנסות למדינה "יהודית דמוקרטית". יש
מי שמאמין ב"טרנספר", כלומר בטיהור אתני בו יגורשו כל הערבים מאותם
השטחים שבהם יחיו היהודים. ושילכו הערבים לאן שילכו, בין אם בעל כורחם ובין אם
ב"טרנספר מרצון".
האם מישהו מאמין שהבעיה הדמוגרפית היא
תופעה שהתפתחה לאחר מלחמת ששת הימים. אין לי אלא לומר שהוא לוקה בקוצר ראיה חמור.
עוד בימים שלפני 1967 הזהיר פרופ' באקי, שהיה הסטטיסטיקן הראשי של המדינה ופרופסור
לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, ובעיקבותיו הזהירו רבים אחרים, מפני הסכנה
הדמוגרפית הנובעת מנוכחותם של ערביי ישראל, בהדגשה, לא ערביי השטחים, שלפי אומדנים
שונים מספרם כבר לא כל כך רחוק ממספר היהודים החיים בין הירדן והים. יש האומרים כי
כבר בשנת 2010 יהיו הערבים רוב ויש האומרים כי הדבר יקרה רק בשנת 2020. כך או כך
היום הזה אינו רחוק. מענין לדעת כי מסגרת זמן
דומה נחזתה לסכנת הדמוגרפיה כפי שהציגו
אותה לפני מלחמת ששת הימים. אפשר אם כן לפתור את הענין ולומר כי לא הסטטיסטיקה ולא
ההערכות הפוליטיות הן רלוונטיות לבעיה הדמוגרפית כי גם זו וגם אלה הן תיאוריות
בלבד. אם נחזור לרגע אל הבבושקה שלנו יסתבר לנו כי אין אלה תיאוריות ואין זה משחק
בבובות. ראיה מעט יותר רחוקה תביא אותנו אל הציונות הן בתחילתה והן בהמשכה.
היה היתה בבושקה גדולה, רחבת איברים,
שרבצה לה בנחת על פני המזרח התיכון. נכון שמפעם לפעם ניסו גורמים זרים לחדור אל
מתחת לשמלתה הרחבה. היו כאן צלבנים, והיו תורכים, והיו בריטים, אבל איך שהוא שרדה
אותה בבושקה גדולה ביודעה שכל אלה הם גורמים זרים ולא איזה בבושקה קטנה שביום מן
הימים תרצה לדחוק את רגליה, אולי לא מכל המזרח התיכון, אלא רק מאיזור קטן ושולי
בשולי המרחב הגדול. בהתחלה הגדולה עוד לא התייחסה אל התופעה כאל בעיה דמוגרפית.
אתם יודעים, כמה יהודים יותר, כמה יהודים פחות, נו מילא, שיבואו. מהר מאוד הבינה
הבבושקה הגדולה שכאן לא מדובר בזרים שיבואו וילכו. כאן מדובר בבבושקה קטנה שבאה
כדי להשאר. לא, אין בכוונת הקטנה לגרש את הגדולה מכל האיזור, אלא רק מאיזור קטן
ומצומצם. ניסתה הגדולה להיפטר מהקטנה, לגרש אותה, אפילו להשמיד אותה. אבל הקטנה הזו,
היא ידעה להישרד. היא ידעה כי הרבה הישרדויות כבר עברו עליה. אם היתה הגדולה מבינה
אז שהבעיה לא תישאר במסגרת הדמוגרפיה, אולי היתה עושה מאמץ מוגבר לחסל את הקטנה.
אבל הגדולה, אם מתוך טיפשות, או בגלל עצלות המחשבה, לא הבינה ולא ראתה את הדמוניות
שבבעיה הדמוגרפית. לא עבר זמן רב ובאיזור הקטן והמצומצם הפכה הבבושקה הקטנה
לבבושקה גדולה. פשטה איבר לימין ופשטה
איבר לשמאל וכבר מרגע היוולדה הבינה כי בתוכה קיימת הבבושקה הקטנה יותר ומיד הטילה
עליה משטר צבאי, עשתה ככל יכולתה להחניק אותה. היתה שמחה לו היתה יכולה להיפטר
מהוולד הזה. אבל גם הקטנה יותר לא רצתה ולא רוצה לוותר. היא ממשיכה להאמין שיום
יבוא והבבושקה הגדולה, זו הרובצת לה על כמעט כל המזרח התיכון, תציל אותה. תשמיד
בעבורה את החדשה שחושבת שהיא באמת גדולה.
הסיפור יכול להמשך עד אין סוף כי קיים
פה מצב מאוד מסובך. יש לנו כאן שלוש בבושקות ששלושתן הן עובדה היסטורית, ואף אחת
מהן עוד לא גמרה להתפתח מבחינה דמוגרפית. ואף אחת מהן לא נעלמה מבחינה דמוגרפית,
אבל הן שלושתן, כל אחת לעצמה וכל אחת לשתי האחרות, מהוות בעיה דמונגרפית חמורה
מאוד, קשה מאוד, שטנית מאוד.
טוב. ממחר ניפרד מהפלשתינים. אנחנו
נתכנס אל תוך יהדותנו והם שיתכנסו להם לתוך אותה מדינה שתקום בשטחי יהודה שומרון
וחבל עזה. אפילו נניח שיחתמו הסכמים. אפילו נשלה את עצמנו שכולם יכבדו את ההסכמים
האלה. האם בכך נפתרה הבעיה הדמוגרפית?
אם ישנו מומחה אחד שמאמין. שהשטחים
המיועדים להיות המדינה הפלשתינית יכולים לשאת את מה שנקרא העם הפלשתיני.
שיקום!
אם ישנו מומחה אחד שמאמין שבני העם
הפלשתיני היושבים בדרום לבנון, יכריזו ממחר שמתוך התחשבות בנושא הדמוגרפי, הם
מפסיקים להוליד ילדים.
שיקום!
אם ישנו מומחה אחד שמאמין שבני העם
הפלשתיני היושבים בעבר הירדן המזרחי, יכריזו ממחר שמתוך רצון לשמור על השלום
והיציבות במזרח התיכון, הם מוכנים ממחר לצמצם את הילודה לילד אחד לכל משפחה.
שיקום!
אם ישנו מומחה אחד שמאמין שבני העם
הפלשתיני החיים בישראל, יכריזו ממחר, שמתוך רצון לשמור על קיומה של מדינת ישראל הם
יתיצבו ויעמדו בתור ליד משרד הפנים-דתות שיוקם במיוחד כדי לגייר את כולם ולאמצם אל
חיק המדינה היהודית-דמוקרטית.
שיקום!
לא חשוב לי אם יהיה זה מומחה אחד שיש לו
מה לומר בכל הנושאים, הכלכליים, הבטחוניים, הדתיים וכו'. זה לא חשוב לי כי אני
יודע שאין ולא יהיה מומחה שכזה. וזאת על אף שאני יודע שיש רבים שחושבים שהם מומחים
כאלה. אני יודע כי כאמור הבעיה היא דמונגרפית.
לא חשוב לי אם יהיו אלה מומחים רבים
שלכל אחד מהם יש מה לומר בתחומו שלו. כי במציאות שבה אנו חיים, מומחיותו של כל
מומחה היא בעיניו דווקא בתחום מומחיותו של האחר. אבל אני משוכנע שאין אף לא מומחה
אחד שהוא מומחה לדמונגרפיה.
אני לכשעצמי מפחד אפילו לחשוב לאיזה
פתרונות יביאו אותנו כל המומחים למיניהם. אלה שחושבים שיש להם פיתרון, ואלה
שהולכים אחרי אלה שחושבים שיש להם פיתרון. אני לא מאמין למי שאומר שהוא מוכן
לוויתורים כואבים כי אף אחד עוד לא אמר לי בצורה משכנעת מה הוא סף הכאב שהוא מוכן
לעמוד בו. זה נכון גם לגבי הישראלים וגם לגבי הפלשתינים. מה שברור לי זה שכל אחד
מהצדדים מעדיף שהכאב יהיה של הצד השני.
אני אחוז חרדות לחשוב שרק כדי להחזיר את
הבעיה להיות רק בעיה דמוגרפית, יש להשתמש בצעדים דמוניים. אולי עם הדמוגרפיה נוכל
להסתדר ולהשאר בחיים.
דמו, דמוס: עם. מילה ששונתה למילה דמון:
דמוני, מפלצתי, שטני.
גרפיה: רישום
No comments:
Post a Comment