טוב שם טוב משמן טוב

 

מה לא נאמר בנושא מניעת מסיק הזיתים? מי לא דיבר וכתב על עקירת עצי הזית ולאחרונה גם על כריתת ענפיהם, או כל המילים האחרות אותן מזכיר עוזי בנזימן בכתבתו "מכבסת המילים" ("הארץ" גיליון יום שישי. 14 בנובמבר 2003.)

עונת מסיק הזיתים כבר נסתיימה או כמעט שהסתיימה. מעשיהם של מי שעשו את הדברים: מתנחלים, או נוער הגבעות, או כל אחד אחר, הם מעשים שלא ייעשו. פה לא מדובר בזיתים או בשמן זית. פה מדובר בלחם לאכול ובבגד ללבוש. הזיתים האלה הם כל חייהם של המגדלים אותם. כל מי שעקר, כרת, חתך, גדם, גזם, או כל מילה אחרת שתחשבו עליה, לא הבין ולא יבין את משמעותו של עץ הזית לאיכר,לחייו ולפרנסתו, לארץ ישראל, למסורת, לתרבות. מי שעשה את הדברים האלה הוא אדם עקור, תלוש, בור, מנוכר, אכזר, ומעל לכל אלה וכולל כל אלה, הוא עבריין, וכעבריין הוא חייב בפני החוק ועליו לתת את הדין על מעשיו.

מעניין יהיה לראות מה יעשו התנועות המסייעות לעובדי האדמה הפלשתינים, והפעם לא מדובר במחבלים או במבוקשים, אלא בעובדי אדמה שעיקר מעשיהם הם בפרנסת משפחותיהם. אולי בפעם הזאת יפנו אנשי גוש שלום, אנשי שלום עכשיו, הרבנים למען זכויות האדם, כל אלה שהקדישו מכוחם, מזמנם, מכספם לעזור למוסקי הזיתים, למנוע מאלה שבאו למנוע את מסיק הזיתים לעקור את העצים. לעצור את כל אלה שבאו לבצע את אותן הפעולות "החקלאיות" שעשו. אולי בפעם הזו ינסו להוציא את הנושא מתחום המדיניות והמאבק הישראלי- ערבי ובאמת יגישו תביעות פיצויים לתשלום עבור הנזק שנגרם לבעלי העצים.

אם באמת ובכנות אמר ראש הממשלה שהפגיעה בעצים זעזעה אותו, למה שלא יורה לשר האוצר לנכות מתקציב ההתנחלויות את כספי הפיצויים. אולי אם יפגע הדבר בכיסם של המתנחלים הם יבינו כי פגיעה בפרנסתו של איכר אחד, או בפרנסתם של אלף איכרים, לא יזיזו אותם מאדמתם.

והמדינה, המדינה גם היא תצא נשכרת. כבר זמן רב שהמדינה מגונה, מנודה, מבוקרת. אולי מעשה שכזה ישפר ולו במקצת את דמותה. אולי יוסיף הדבר ולו במעט לשמה הטוב, או למה שנשאר ממנו. כי כבר נאמר שטוב שם טוב משמן טוב.