תשובה לאבי

 

משאל עם = רצון העם                                                                  2004. 11. 8

 

נו אז מה?

רשימות

אימגו

 

לאבי שלום.

הייתי שמח לו היית מזהה את עצמך, אבל גם אם לא, אני מודה לך על תגובתך הישירה אלי. אני מניח כי קראת את הכתבה "חרב פיפיות" שפורסמה ב"רשימות" וב"אימגו" . אי לכך אני לוקח לעצמי את הרשות להתייחס לדבריך באותן המסגרות.

כפי שאתה כותב, משאל העם קיים במדינות דמוקרטיות בעולם, אך הוא קיים בהן, וצריך להיות קיים, רק במסגרת החוקית, וזה מה שעושה אותו  חלק מהדמוקרטיה במדינות אלה. גם משאל העם בנושא ההתנתקות עובר עכשיו תהליך חקיקה (אימוץ) על ידי המערכת החוקית בארץ ורק לאחר שהריבון, כלומר העם, שבמשטר הדמוקרטי הקיים בארץ הוא מיוצג על ידי הגוף הנבחר, כלומר הכנסת, יתן לו מעמד חוקי, רק אז אפשר יהיה להפעיל אותו.

באשר ל"מנהיג" הנושא מורכב הרבה יותר. בדרך כלל, במשטרים דמוקרטיים, המנהיג אינו נבחר על ידי העם (שאיננו "אזרחיו" כדבריך), פרט למקרים בהם יש בחירה "אישית" (בשונה מבחירה "ישירה" בה יש יותר ממועמד אחד) שקיימת במדינות של דמוקרטיה נשיאותית כזו שאני מרשה לעצמי להטיל ספק במידת הדמוקרטיות שלהן. בארצות הברית, שלדעתי היא אחת הדמוקרטיות האמיתיות בעולם (עם הסתייגויות מסויימות), והגדולה מכולן, הנשיא לא נבחר ישירות על ידי העם, אלא על ידי גוף של "אלקטורים" המייצגים את המדינות השונות המרכיבות את ארצות הברית, אלקטורים שכמעט תמיד הם נציגי המפלגות הקיימות. בארצות הברית קיימת שיטה שבפועל היא שיטה של שתי מפלגות. (קיימים גם רסיסי מפלגות שרק אחת מהן משתתפת באופן קבוע בארבע מערכות הבחירות האחרומות וזו מפלגתו של ראלף ניידר). במקביל לאלקטורים קיימת גם ספירה של הבוחרים שנקראת popular vote, ספירה שאולי מבטאה את "רצון העם", אך אין לה השפעה על בחירת הנשיא, וזכורה לכולנו מערכת הבחירות הקודמת בה זכה מועמד המפלגה הדמוקרטית אל גור ב- popular vote, אך הנשיאות ניתנה לג'ורג' בוש, מועמד המפלגה הרפובליקנית, שזכה ברוב קולות האלקטורים. אגב, במערכת הבחירות העכשוית זכה ג'ורג' בוש גם ברוב האלקטורים וגם ב-popular vote.  בישראל, פורמלית, אין "מנהיג". יש נשיא, שהוא תפקיד יצוגי במהותו ויש ראש ממשלה, תפקיד שלא צריך להיות לו חלק ברשות המחוקקת -- הכנסת, שהיא הרשות האמורה ליצג את הריבון, אלא התפקיד הוא חלק מהרשות המבצעת שתיאורטית צריכה לבצע את החלטות הכנסת. לצערי, בארץ קיים מצב של שיבוש מערכות שבו המאפיינים של משטר דמוקרטי שהם שלושה: הרשות המחוקקת – הכנסת, הרשות המבצעת – הממשלה, והרשות השופטת, נכנסים ומתערבבים ולדעתי גם משבשים, האחד את תפקידו של השני, עד כי לפעמים אפשר להעמיד בסימן שאלה את מהות הדמוקרטיה הקיימת. קיומן של מפלגות רבות בישראל (לדעתי רבות מידי) מחייב ממשלות קואליציוניות. גם כאן ישנן הסתייגיות: האם ממשלות שכאלה יכולות לתת ביטוי אמיתי ל"רצון העם", היות והן חייבות לענות למכנה המשותף של כל מרכיבי הממשלה וברור שבמצב זה חלק מרצון העם לא יכול לבוא לידי ביטוי כפי שהוא קיים בכל מפלגה ומפלגה. כל מה שקורה היום במרכז הליכוד, ובימים האחרונים גם במפד"ל, מלמד על כך. אם זה המצב בארץ, אז המצב בארצות הברית הוא חמור הרבה יותר. שם, בשיטה של שתי מפלגות, הזוכה בבחירות "לוקח את כל הקופה" ובכך, המיעוט, שבבחירות האחרונות היה 49% לא בא לכלל ביטוי מלא בגיבוש מדיניות הפנים ובעיקר במדיניות החוץ. אפשר עוד להוסיף ולהרחיב אך נראה לי כי גם עד כאן הארכתי מספיק.