תשובה למושיק ועוד כמה דברים

 

נו אז מה?                                                               2005. 1. 5

רשימות

 

מושיק, אתה שואל אותי: "האם היית מקבל בסלחנות דומה מודעה בנוסח זהה הקוראת לסלק את השופט ברק מבית המשפט העליון. עם "איקס" אדום על ראשו, ואשר היתה מודבקת על לוחות המודעות בכל הערים הגדולות? נסה לענות  בכנות בבקשה"

יכולתי לענות לך בכנות ובמילה אחת "לא". מתוך כבוד לשאלתך אינני עונה לך בצורה קצרה ופשטנית זו ולכן ארחיב.

גם את הכרזה הזו אני לא מקבל בסלחנות. כל מה שביקשתי לומר בתגובתי לכתבתך מתייחס לחופש הביטוי, ואני מצטט מדברי: "על אף שנדרשו שנים רבות כדי לסייג את הצנזורה בארץ, אנחנו (החברה הישראלית) עוד נאבקים על קיומו של חופש הביטוי, אם כי לצערי גם הימין וגם השמאל מנסים פעם ועוד פעם לאסור את החופש הזה על הצד השני. רצוי אם ידעו בני האדם לשים מחסום לדברי עצמם". כלומר, הייתי מקווה שבני האדם יחשבו על "המה" ועל "האיך" שהם אומרים את שבכוונתם לומר. הדבר נכון לגבי כל בני האדם. אך מתוך הכרות את החברה הישראלית המתלהמת, האגרסיווית, הוולגרית (ועוד "מחמאות" שאני מוכן לפרט באם תבקש), תיקווה ובקשה כנראה שלא יספיקו. מה לא "מסתובב" בשדות השפה שלנו במדיה הכתובה והמשודרת, בשפת הרחוב ובלשון האקדמיה? נאצים, יודונאצים, פשיסטים, פושעי מלחמה, בהמות, קרנפים, בוגדים, משתפי פעולה, שואה, רצח עם, קאפו, יודנראט (אפשר עוד אם תבקש). את כל אלה אנחנו לא אומרים על אחרים, על אויבים. את כל אלה אנחנו אומרים על עצמנו. בסיפוק עילאי, גם סאדיסטי וגם מזוכיסטי. אני לא יודע אם אפשר ורצוי להגדיר את זה כמחלה, כגנטיקה, כהרגל או כחינוך. מה שברור לי הוא שזו שינאה עצמית תהומית.

אם תאמין לדברי הכנים שכל כוונתי, בשלב הזה, היתה להדגיש את הגזרה השווה בין דברי "יש גבול" לדבריך, תוכל להבין כי לדעתי יש לגזור גזרה שווה גם ביחס אל דן חלוץ ואל אהרון ברק, אבל אך ורק אם יימצא שאכן הם אמרו ועשו דברים שווים (לא בהכרח זהים). שניהם אנשי ציבור, שניהם משרתי ציבור, שניהם יודעים לנצל לטוב ולרע את מעמדם הציבורי, את עוצמת תפקידם ואת עוצמת אישיותם.

אני,לכשעצמי, הייתי אפילו מחמיר יותר עם אהרון ברק, ולמה?

אני מאמין שדן חלוץ הינו טייס טוב.

אני חושב שהוא מפקד טוב.

אני חושב שהוא נאמן למדינה, לתפקיד ולמשימות שהמדינה הטילה עליו.

אני חושב שיש ביכולתו לשקול את פעולותיו ואת פעילות חיל האויר בצורה נכונה.

אני רוצה להאמין כי הוא יכול למלא את תפקיד סגן הרמטכ"ל בצורה טובה ויעילה.

אני חושב שכאשר שקל את הפעולה לפגוע בשחאדה, שקל שיקול נכון. לאחר שהסתבר שיחד עם שחאדה נהרגו גם אזרחים חפים מפשע,היה הוא "השחצן", "הלא רגיש", "הרוצח" וכו', אחד האנשים היחידים שאני מכיר, שהודה בפומבי כי אם היה יודע על הסכנה של פגיעה באזרחים, לא היה מאשר את הפעולה. יאמר לי מי שמוכן לומר, כי הוא מכיר עוד אנשים רבים בישראל, בכל השכבות, בכל התפקידים ובכל הרמות, שמוכן לעשות צעד שכזה ולהודות בטעותו. גם כך אני חושב שטוב היה אם היה יודע לשמור על מוצא פיו. אולם אינני יכול לומר שדן חלוץ חרג מגבולותיו ומגבולות הנורמה הקיימת בחברה הישראלית.

לעניות דעתי לא כך הוא המצב ביחס לאהרון ברק.

אני חושב שאהרון ברק הוא משפטן מעולה.

אני חושב שהוא מנהל היטב, בדרכו, את מערכת בתי המשפט שבטיפולו.

אני חושב שהוא נאמן למדינה.

אני חושב שהוא לא ממלא נאמנה את התפקיד שהמדינה הטילה עליו.

אני חושב שפעילותו חורגת ממהות תפקידו. כמי שתפקידו הוא לשפוט על פי חוקי המדינה, עליו לדעת שרק דברים שהחוק מתייחס אליהם ואשר חוקקו על ידי הרשות המחוקקת, הם ברי שפיטה. אך כמי שמאמין שהכל שפיט נראה לי כי לעיתים הוא לוקח לעצמו את הזכות, תוך ניצול חולשתה היחסית של הרשות המחוקקת מחד ושל חוסר האהדה של הציבור כלפי הרשות המבצעת מאידך, לתת פרשנות רחבה, פוליטית וסוביקטיבית לחוקים ולהתערב יותר מהמקובל בעבודתה של הרשות המבצעת. אני יודע שהדברים קשים, אך לצערי זה הרושם שמתקבל מפעם לפעם מתוך קריאה בעיתונות. אני מדגיש כי זה רק רושם ולא קביעה או האשמה.

לאור הדברים הנ"ל נראה לי כי ישנה לציבור הזכות למתוח ביקורת גם על דן חלוץ וגם על אהרון ברק.

 

על הסיגנון כבר דיברנו.

 

אני מקווה שעניתי על שאלתך.

 

בתגובותיהם של חברים אחרים באתר עלו נושאים חשובים נוספים. אני מרשה לעצמי לנצל את הבמה ולהוסיף לים הכללי גם טיפה משלי.

ליאור בתגובתו מתייחס ל"מוסר לחימה". גרי אפשטיין בתגובתו מתייחס ל"ערכים לצבא". רק על מנת שלא להרחיב עוד יותר ויותר מידי, אתייחס לשני הנושאים האלה כנושא אחד.

היינו רוצים להאמין, או לדעתי, אנחנו מעמידים פנים שאנחנו מאמינים בכל הגדרות המוסר והערכים שהגדירו אנשים שונים, בתקופות שונות, לתופעות הקיימות במלחמה. מטבע הדברים, מלחמה או סיכסוך הוא התנגשות בין גורמים שונים, שניים או יותר, הרואים את הסכסוך משני כיוונים מנוגדים. לכן סביר להניח כי גם הערוכותיהם המוסריות, או אם תירצו המוסר הערכי שלהם יבחנו בקרטוריונים מנוגדים.

על פניו ובהגדרה הכוללנית ביותר שאני יכול להעלות על דעתי, הייתי מעיז ואומר כי מלחמה ומוסר, מלחמה וערכים, לא יכולים לדור בכפיפה אחת.

אם יטען מישהו שאונס בזמן מלחמה הינו דבר לא מוסרי, אומר לו כי אונס הוא דבר לא מוסרי בכל זמן, בזמן מלחמה ובזמן שלום.אם יטען מישהו שהתעללות היא דבר לא מוסרי בזמן מלחמה, אומר לו כי התעללות היא דבר לא מוסרי בכל זמן, גם בזמן מלחמה וגם בזמן שלום. אני מוכן אפילו להכניס את ראשי ללוע האריה ולהתייחס לוויכוח האולטימטיבי בענין מוסר וערכים של צבא ומלחמה. הרבה מטרים מעוקבים של דיו כבר נשפכו בוויכוח האם הטלת שתי פצצות האטום על הירושימה ונגסקי הייתה מוסרית. יש האומרים כי הטלת הפצצות הביאה לסיום המלחמה ובכך "נחסכו" עוד המוני הרוגים משני הצדדים, אמנם בתשלום יקר של עשרות אלפי יפאנים חפים מפשע. אך הפסקת המלחמה במחיר הזה היתה כדאית ומוסרית.לעומתם יאמר כי זו לא יותר מספקולציה כי הרי יתכן כי המלחמה היתה מסתיימת למחרת היום מסיבות אחרות ואז היו נחסכים חייהם של היפאנים בנוסף לחייהם של כל האחרים. יהיה מי שיסכים ויהיה מי שלא יסכים לעובדות הידועות והלא ידועות.יהיה מי שיאמר שזה היה מוסרי ויהיה מי שיאמר שזה היה לא מוסרי.

נחזור לימינו אלה. אנחנו עדים לוויכוח חובק עולם. יש מי שיגדיר את המאבק בין הישראלים והפלשתינים כטרור, ויש מי שיגדיר אותו כמלחמת שחרור. יש מי שיגדיר את פעולותיה של אל קאידה כטרור עולמי ויש מי שיגדיר אותן כמאבק על ערכים מוסריים מוסלמים ואחרים.

אסכם ואומר כי לדעתי, מוסר או ערכים, הינם בעיקרם ענין סוביקטיבי. אני יודע שמיד יהיה מי שירים את קולו ויצביע עלי באצבע מאשימה. אני מקבל זאת בהבנה כי גם זה יהיה סוביקטיבי.

הייתי רוצה להתייחס לדבר שולי נוסף שלדעתי, על אף שוליותו, הוא חשוב.

תנועת "יש גבול" היא תנועה רעיונית רדיקלית. אני מאמין שמרבית חבריה וביחוד אורי אבנרי העומד בראשה, הם אנשים ישרים המאמינים בנכונותם של עקרונות התנועה והן בדרכם להאבק על ישום מטרות אלה. את פעילותו של אורי אבנרי אני מכיר כבר הרבה מאוד שנים. אני מאמין שהוא אדם ישר שכוונותיו טובות. אך לצערי אני חושב שעל אף שהמטרות הן ברובן נכונות, הדרכים להאבק עליהן הינן ברובן לא נכונות. ולכן גם מזיקות ופוגעות במטרות .

לעזור לחקלאים, למנוע פגיעה בפרנסתם. הוא דבר נכון.

לעזור לאנשים לשקם את בתיהם, הוא דבר נכון.

לנסות להביא את הישראלים והפלשתינים להידבר ביניהם, הוא דבר נכון.

להתנגד להקמת הגדר (ראה כתבותי בנושא באתר האישי שלי) הוא דבר נכון.

להתנגד להרג בני אדם, הוא דבר נכון.

אפשר עוד להוסיף ולהוסיף אבל:

"יש גבול" אף פעם לא עזרה ולא הציעה לעזור לחקלאים ישראלים שגם פרנסתם נפגעת.

"יש גבול" אף פעם לא עזרה ולא הציעה עזרה לשקם בתים של ישראלים שנפגעו.

אף פעם לא נעשתה פעולה יזומה למנוע פעולות איבה כנגד העורף הישראלי. פעולות שהיו יכולות למנוע את הקמת הגדר.

"יש גבול" נשענת במידה רבה או מכרעת על "פעילי שלום" זרים שרובם ככולם הם מלכתחילה אנטי ישראלים. ובכך היא מונעת את האפשרות של מפגש ישיר ואמיתי בין ישראלים ופלשתינים.

אפשר עוד להוסיף כהנה וכהנה, אך אני חושב שהחיוב והשלילה כבר ברורים.

אם אמרתי שאת פעילותו של אורי אבנרי אני מכיר כבר שנים רבות, אני מרשה לעצמי לומר כי לדעתי, הערכתו, או אפילו הערצתו של אורי אבנרי את יאסר עראפת, היא אחת השגיאות הגדולות, אם לא הגדולה מכולן, בחיו של אורי אבנרי. התייחסותו זו, כפי שבאה ליד ביטוי בספרו "אחי אויבי" ובדברי ברכתו לרגל יום ההולדת של עראפת. דברים, שלפי דעתי אפילו הערצתם של חסידי חב"ד לרבי מלובביץ', מחווירים לעומתם. הביאה לדחיה כמעט מוחלטת של תנועת "יש גבול" על ידי הציבור הישראלי ולהמעטת דמותו ומעמדו של אורי אבנרי עצמו בחיי החברה הישראלית.

 

חבל!