הומור

 

נו אז מה?                                                  2005. 2. 18

רשימות

 

לפני יומיים פירסם דרור פויר, כאן באתר, כתבה הנושאת את הכותרת "הברווז האחרון", כתבה שהיא מעיין דברי הספד לקריקטוריסט דודו גבע.

"הקריקטורה של דוד גבע שאני הכי זוכר היא משאית מלאה ברווזים עגומי מבט, דחוסים בארגזים בדרכם למשחטה. רק ברווז אחד – בעיניו אומץ, טמטום והשלמה – פותח פה ושר במלוא גרון: "אל נא תאמר הינה דרכי האחרונה..."

אני מניח כי מרבית הישראלים לא מכירים את השיר ממנו נלקחו המילים "אל נא תאמר הינה דרכי האחרונה". אני מאוד מקווה שגם דוד גבע לא ידע מה מקור המילים שהוא שם במקורו (גרונו) של הברווז המובל לשחיטה.

הרי המילים. חיבר הירש גליק.

 

"זאָג נישט קיינמאָל!

 

זאָג נישט קיינמאָל אז דו גייסט דעם לעצטן וועג,

כאָטש הימלען בליַיענע פֿאַרשטעלן בלויע טעג:

קומען וועט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה –

ס'וועט אַ פּויק טאָן אונדזער טראָט – מיר זיָינען דאָ!

 

פֿון גרינעם פּאַלמען-לאַנד ביז וויַיטן לאַנד פֿון שניי,

מיר קומען אָן מיט אונדזער פּיַין, מיט אונדזער וויי,

און וווּ געפֿאַלן איז אַ שפּריץ פֿון אונדזער בלוט,

שפּראָצן וועט דאָרט אונדזער גבֿורה, אונדזער מוט.

 

ס'וועט די מאָרגן-זון באַגילדן אונדז דעם היַינט,

און דער נעכטן וועט פֿארשווינדן מיטן פֿיַינט,

נאָר אויב פֿאַרזאַמען וועט די זון אין דעם קאַיאָר-

ווי אַ פּאַראָל זאָל גיין דאָס ליד פֿון דור צו דור.

 

דאָס ליד געשריבן איז מיט בלוט און מיט בליַי,

ס'איז ניט קיין לידל פֿון אַ פֿויגל אויף דער פריַי,

דאָס האָט אַ פֿאָלק צווישן פֿאַלנדיקע ווענט

דאָס ליד געזונגען מיט נאַגאַנעס אין די הענט.

 

טאָ זאָג ניט קיינמאָל אַז דו גייסט דעם לעצטן וועג,

כאָטש הימלען בליַיענע פֿאַרשטעלן בלויע טעג.

קומען וועט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה-

ס'וועט אַ פּויק טאָן אונדזער טראָט – מיר זיַינען דאָ!"

 

תרגום. אברהם שלונסקי

 

"אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה

את אור היום הסתירו שמי העננה

זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא

ומצעדנו עוד ירעים אנחנו פה

מארץ התמר עד ירכתי כפורים

אנחנו פה במכאובות ויסורים

ובאשר טיפת דמנו שם נגרה

הלא ינוב עוד עוז רוחנו בגבורה

 

עמוד השחר על יומנו אור יהל

עם צורר יחלוף תמולנו כמו צל

אך אם חלילה יאחר לבוא האור

כמו סיסמא יהא השיר מדור לדור

 

בכתב הדם והעופרת הוא נכתב

הוא לא שירת ציפור הדרור והמרחב

כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם

יחדיו שרוהו ונגאנים בידם

 

על כן אל נא תאמר דרכי האחרונה..."

 

זהו שירם של הפרטיזנים היהודים במלחמת העולם השניה.

אלה מילים ששרו רבים שאולי לא חזרו מדרכם האחרונה.

אני שמח כי לא ראיתי את הקריקטורה של דוד גבע, אותי זה לא היה משעשע.

על דוד גבע יחשוב כל אחד את מה שהוא רוצה.