אחד מי יודע.

 

סיפור טראגי – קומי                                                        2005. 4. 28

 

נו אז מה?

רשימות

אימגו

 

"... יוס'לך

מה לעשות? בעוונותינו הרבים יש לנו שניים שכאלה. (למען האמת יש לנו הרבה יותר משניים) וכדי שלא נתבלבל ושנדע מי הוא מי. נקרא לאחד יוס’לה ולשני נקרא יוסיניו. אבל אם זה לא יהיה נוח למישהו, אז הוא יכול לקרא ליוס’לה יוסיניו. וליוסיניו הוא יכול לקרא יוס’לה כי לא זה מה שמשנה, כי כמעט בכל שכונה יש לפחות שני יוס'לך. שניים כאלה שאפילו אם בכלל לא קוראים לאף אחד מהם יוסי, הם בכל זאת "יוסי", וכל אחד מהם הוא "ילד שלי מוצלח". כלומר לא ילד שלי אלא של אימא שלו. ואם אימא של כל אחד מהם אמרה לו בנפרד שהוא "יוסי ילד שלי מוצלח" אז מי אני שאחלוק על הקביעה הזו. יש להם את אותו השם והאימהות שלהם חושבות שהם מוצלחים גם כשהן יודעות שהם ילדים מבולבלים לחלוטין. לא תמיד הם יודעים מה שמבקשים מהם ובמיקרים רבים הם עושים דברים שאף אחד לא ביקש מהם לעשות. אך מענין שלא רק לאימהות שלהם זה לא מפריע, אפילו להם עצמם זה לא מפריע. לשניהם ביטחון עצמי מחריד. שניהם שחצנים לא קטנים ושניהם יודעים לדבר! מה זה לדבר?! אפילו לשורר הם יודעים. עוד דבר משותף יש להם. דבר משותף על אף שהגורם לכך הוא חיצוני. אף אחד לא מצליח להבין אותם. לא רק את המילים, אלא גם את הרעיון. באמת אינני רוצה לקפח אף אחד מהם, לכן אפסיק לדבר על המשותף לשניהם ואדבר על כל אחד מהם בנפרד. אחרי הכל כל אחד מהם הוא הוא עצמו. לכל אחד מהם אישיות פרטית ייחודית. גם הם יסכימו שהם כל אחד בפני עצמו הוא "אישיות". לא סתם אישיות , אלא א-י-ש-י-ו-ת.

 

יוסיניו (או אם תרצו יוס’לה)

תמיד, בכל שכונה יש אחד כזה, כזה שאף אחד לא רוצה לשתף אותו במשחקי השכונה הפראיים. הוא כזה חלשלוש וחיוור. כזה חנון שלוקח את עצמו ואת העולם ברצינות תהומית עד שקשה להבין אותו ואת העולם שהוא בונה לעצמו. אכן, ישלו דימיון פורה, הוא יושב עם עצמו, חוזה והוזה עד שהוא מצליח לברא את העולם הדימיוני שלו. הוא הוגה בו והוגה עד שהוא משוכנע שהעולם הזה הוא עולם אמיתי.הוא ממשיך לגבש לו את עולמו זה וכשהדבר נראה לו מגובש דיו כדי לצאת איתו אל העולם הרחב, מאמין שאם הוא מאמין בדימיונו, גם האחרים חייבים להכיר בו. הוא יוצא אל רחובות השכונה, מסתובב בפריפריה ומפזר רמזים על המצאתו האחרונה. לאט לאט נאספים סביבו ילדים מספר, כאלה מליגה ב', שגם אותם החברה הרציניים לא רוצים לשתף במשחקים. לפעמים הוא אפילו מרחיק עד לשכונה הקרובה ואוסף גם שם כמה כאלה שיש להם את אותן הבעיות שיש לו. גם להם יש רעיונות וגם להם אין במות רציניות להציג את חלומותיהם. יחד כולם מקימים להם איזה "חוג" או איזו "תנועה". אם היו יכולים, אולי היו מקימים אפילו "מפלגה" כמו שמקימים החברה מליגה א', או מהליגה הלאומית. מכוון שהוא יודע וכולם יודעים שהוא היה הראשון שהגה את הרעיון, הוא מכריז על עצמו כעל יושב ראש של החוג או התנועה. ואז, בבקר בהיר אחד השח"ר מפציע וכל העולם רואה את הרעיון זורח ומאיר את שמי המזרח התיכון וכל המדיה יוצאת מדעתה, כי כולם במדיה יודעים שזה קוריוז מסקרן, שיכול להריץ את הרייטינג לפחות לכמה ימים. וכל הילדים הגדולים נזעקים כי כאשר המדיה עוסקת בנמושות האלה, היא לא מתעסקת בהם, ואת זה הם לא מוכנים לקבל, מה גם שכושר הביטוי של הקטנים האלה הוא יותר טוב משלהם. הם, הקטנים האלה, יודעים לתת לרעיונות שלהם שמות קליטים ותמיד יש בהם את המילה "הסכם". מילה שמהלכת קסם על כל שומעיה. כי בימינו ובמצבנו להסכים על משהו זה דבר בלתי אפשרי. ל"הסכמים" האלה הם גם מוסיפים תמיד איזה שם של מקום אקזוטי כמו "אוסלו" או "טאבה" ועכשיו זהו שמה של עיר שכולם משתוקקים להיות בה, אפילו לביקור קצר. "ז'נבה"! אתם מתארים לכם. "ז'נבה", על שפת אגם ששם עשו פעם המון סרטים. אז הפעם, יותר מכל הפעמים שעברו, שנשכחו יותר מהר מכל מה שיוסיניו חשש שכך יהיה, הפעם יש לנו בז'נבה "הסכם הבנות". אתם מתארים לכם שנפגשו פה ושם אנשים משם ומפה ולא רק שהגיעו ל"הסכם", הם גם "הבינו" האחד את השני. ממש חזון אחרית הימים. אם העולם היה מקבל את "הסכם ההבנות" הזה, זה היה מביא, כמעט אוטומטית ל"פיתרון הסופי של הסיכסוך". אתם יודעים, ל"פיתרון הסופי".

גבירותי ורבותי, אל תדאגו, אתם יכולים לישון בשקט, גם ההסכם הזה ילך בדרך שבה הלכו כל ההסכמים הקודמים, ויש להניח שבה ילכו בעתיד גם רעיונות חדשים שיצוצו בראשו של יוסיניו. אתם זוכרים, הרי בכל פעם שהיה צריך להביא משהו שאימא שלו ביקשה, הוא הביא משהו אחר. "יוסי ילד שלי מוצלח" ואין בבית חלב, ואין בבית לחם ואפילו זיתים אין. אבל יש לנו בית מלא "זמר מפוחית ופרח ונביחות כלבלב". "פודל" למי שעוד זוכר את מורשת רבין.

 

יוס’לה (או אם תירצו יוסיניו)

על המשותף לשני היוס'לך כבר דיברנו וגם החלטנו להתרכז על ייחודו של כל אחד מהם.

יוס’לה, מה זה מיוחד, ייחודי! גם אם לא תסכימו זה לא יעזור לכם. הוא יחזור ויאמר לכם ויחזור ויזכיר לכם כי אין בעולם עוד אחד כמוהו. לא, הוא לא צריך חברים. הוא בהחלט מספיק לעצמו. לא חשוב לו מה האחרים אומרים, הם הרי אחרים. חשוב לו מה הוא אומר. כמו שכבר אמרנו, לדבר הוא יודע. נואם בחסד עליון, כלומר, בחסד עצמו. כשהוא עולה על הדוכן לנאום, הוא יודע שהוא יותר גבוה מכולם. שמעל לדוכן הוא יביט למטה (לוק דאון) על כולם. כי הוא גדול, גדול מכולם. אם רק היה יכול היה מעדיף שיקראו לו "יוסף", או אולי אפילו "דוד", כי תמיד, גם כשהיה קטן, חשב שהוא גדול. אולי לא היהלום שבכתר אלא רק אבן ספיר. ודוד, כולנו יודעים שדוד היה קטן, אבל היה גדול. יוסי לא זכר כי כשדוד הלך למדבר, זה לא עשה רושם על אף אחד. יוסי חשב שאם הוא ילך צפונה ולא דרומה, זה כן יעשה רושם על מישהו. אבל גם הליכתו המתוקשרת לצפון לא עשתה רושם על אף אחד, אז בשקט בשקט הוא חזר למרכז. האמת היא שהוא הצליח להיות ראש לשועלים, אבל זה לא סיפק אותו. לרגע חשב שביחד, הוא ראש לשועלים ויוסיניו שהוא זנב לאריות, אולי צרוף שכזה, חצי ועוד חצי, יהיה גדול מהשלם. הופ, הם נשארו רק חצי אחד. מין שריד מדובלל כזה שאפילו באופוזיציה כבר לא היה מי יודע מה. וכך יוסי המסכן הפסיד את התאר "יו"ר" ועכשיו הוא יושב בשקט יחסי יחד עם כל האחרים שאף פעם לא רצה להיות כאחד מהם, וילד אחר לקח לו את הכסא ואת הבמה. אבל זה לא היה קונץ כי הילד הזה שלקח לו הוא כבר בעל ניסיון עצום. כי אצלו זו כבר ילדות שניה. וגם אם לא קוראים לו יוסי או יוס’לה או יוסיניו ואפילו לא קוראים לו יוסף. כי זה שבאמת קוראים לו יוסף, הוא באמת שונא את היוס'לך. כן את שניהם.  ..."

 

כן, זה מה שכתבתי בזמנו. מסתבר שבישראל, עם כל האנרגטיות שלה, הדברים בעצם משתנים לאט לאט אם בכלל. נכון יותר לומר כי הם חוזרים על עצמם בשינויים קלים. אז השבוע, פתאום ללא סיבה נראית לעין הודיע יוסיניו, או אם תרצו, יוסל'ה, שהוא מציע וממליץ לשריין את המקום השני ברשימה (איזה רשימה ולאיזה צורך) ליוסל'ה, או אם תרצו, ליוסיניו.

מה פתאום?! מה קרה?! מה פתאום רחבות הלב הזו? ואם לשריין, אז למה את המקום השני ולא את המקום הראשון? למה? מה? המקום הראשון כבר משוריין? למי? מי אמר? מי החליט? מי הבטיח ליוסי ביילין שהוא יבחר למקום הראשון ברשימה? אולי הוא בכלל לא ייבחר במקום הראשון. אולי, אם תהיינה בחירות פנימיות אמיתיות, הוא בכלל לא ייבחר לשום מקום. כבר ראינו איך שבבחירות שהיו במפלגת העבודה זכו במקומות הראשונים פינס והרצוג ולא שמעון פרס שהוא היה כביכול הראשון.

אז רגע, רגע. בואו נעשה סדר בדברים ונבחן את האפשרויות אחת לאחת.

 

יוסי ביילין מודיע כי הוא ממליץ לשריין את המקום השני ברשימה ליוסי שריד:

אז מי יודע מי יהיה במקום הראשון?

אפשרויות: יוסי ביילין. זהבה גלאון. רן כהן. אבשלום וילן. (אם אתם חושבים על אפשרויות נוספות נא הוסיפו אותן לרשימה). אופס שכחתי, מה עם יוסי שריד? למה שיוסי שריד לא יבחר למקום הראשון. ואם לא יבחר למקום הראשון, למה לא לשריין בשבילו את המקום הזה? מה, לא מגיע לו? מה, הוא סתם אחד שפתאום הופיע בחיים הפוליטיים?. עד כמה שאני יודע (וגם חושב) יש ליוסי שריד הרבה יותר "זכויות" מאשר יש ליוסי ביילין.

בכלל, מי הוא זה ומה הוא זה שנותן ליוסי ביילין את הרשות והסמכות להחליט כי יוסי שריד יהיה במקום השני המשוריין, ולמה משוריין? האם יוסי ביילין חושב שאין סיכוי שיוסי שריד יבחר בצורה דמוקרטית- חברתית- פנים מפלגתית.

אני משוכנע שיוסי ביילין בטוח שהוא מספר אחד. לא רק ברשימת "יחד", אלא בכלל. לדעתו, אין מי שישווה לו. טוב, זו לא הפעם הראשונה שהוא טועה. אתם יודעים, אגו ענק של אישיות קטנה.

תארו לכם מצב שהוא לא יבחר למקום הראשון: המקום השני כבר "משוריין" ליוסי שריד, מה נשאר? המקום השלישי והלאה.זה כבר מסוכן! יש הרבה חוזי עתידות בארץ שלא מאמינים שרשימת "יחד" תזכה אפילו בשלושה מקומות. זה יכול להיות. אם יוסי שריד הוריד את רשימת "מרצ" משניים-עשר מנדטים לשישה, אז למה שיוסי ביילין לא יוריד את "יחד" משישה מנדטים לשלושה או פחות.

אוי! איזה מלחמה תהיה אז על המקום השלישי.

האמת היא שכל הסצנריו הזה לא מפתיע אותי. מה שמפתיע אותי הוא שעד היום, כבר שבועיים-שלושה מאז שביילין הפריח את הידיעה הזו, אף אחד לא הגיב. מילא רן כהן. מילא אבשלום ווילן. הם איבדו לאחרונה את קולם. אבל קשה להאמין שגם יוסי שריד לא הגיב ואפילו הגב' גלאון, שמגיבה על כל דבר, שומרת על שתיקה.

תגידו: אתם חושבים שהם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים? אתם חושבים שהם יודעים בוודאות מי יהיה האחד שיבחר במקום הראשון? אם הם יודעים, אז שיגידו. שלא ישאירו אותנו מלאי חששות ואחוזי פחדים מפני הלא נודע, כי הינה חג הפסח עובר ואנחנו נשאר עם ה"אחד מי יודע?".

 

נ.ב. תשאלו למה כותרת המשנה היא "סיפור טרגי- קומי". אתם יודעים , אתם צודקים. אני לוקח בחזרה את דברי. זה סתם סיפור טרגי.