והמבין יבין

 

נו אז מה?                                                                 2004. 11. 11

רשימות

אימגו

 

כנראה שככלות הכל הוא עוד לא נשאר לגמרי לבד. טוב, גם לפני כן הוא לא נשאר לגמרי לבד. איך שהוא, לאחרונה, יש לו הד נאמן בדמות מישהו הקורא לעצמו "אחד העם", ורק באנגלית Ehad Haam                       שלא מפסיק לפרסם את דעתם (דעתו שלו ודעתו של יוסי ביילין) בעיתון "מעריב" ולא כמאמר או כתבה, אלא רק כתגובות למה שאחרים כותבים או מגיבים.

את עבד רבו, השותף הישיר שלו, אף פעם לא שמענו יותר מדי. גם את עמי איילון וסרי נוסייבה כבר לא פוגשים בשום מקום. אני משוכנע שאם תגידו היום "הבנות ז'נבה" כמעט ואף אחד בישראל לא יזכור ולא ידע מי הבין ומה הבינו שם. היה גם זמן קצר שקראו לזה "הסכם הבנות". אז כדאי שנדע כולנו כי בז'נבה לא הסכימו על שום דבר ולעניות דעתי גם לא הבינו שום דבר, לא כל צד, הישראלי והפלשתיני, בפני עצמו, ולא שני הצדדים יחד.

לא הייתי נדרש שוב לנושא אלמלא הופיע בעיתון "הארץ" מיום 04. 10. 11 מאמר חדש בכותרת "ציונות אחרת". בכתיבת יצירת הפאר הזו עסקו, לא דוקטור אחד (יוסי ביילין), אלא שניים: דוקטור פונדק ודוקטור קליין. אפשר כמעט לומר הידד לאחוות הלוחמים הזו, כי כתוב לנו בסוף הכתבה כי שני אלה הם מיוזמי "הבנות ז'נבה" ויפה שלא השאירו את יוסי ביילין ואת "אחד העם" בודדים במערכה. מכיוון שכבר אמרתי לעיל כי לעניות דעתי אף אחד בז'נבה לא הבין שום דבר, אז אחזור ואומר כי לדעתי גם שני הדוקטורים האלה לא הבינו, לא אז כשיזמו, וגם היום אין הם מבינים שום דבר, ולא רק ב"הבנות ז'נבה", אלא בנושא הציונות בכללותו. ולמה? כל משפט ומשפט במאמרם הנזכר של השניים מלמד על רמתם, הן האינטלקטואלית והן האקדמית, ותסלחו לי אם אאריך בניתוח המשפטים האלה.

"ההאחזות בקרקע, שהיתה בלב המפעל הציוני, מסכנת כעת את עתידה של המדינה". כלומר, אותה האחזות בקרקע של אז, כלומר לפני קום המדינה כשעוד לא היו גבולות, אפילו לא הקוו הירוק, היא זאת שכעת מסכנת את קיומה של המדינה בעתיד. נו טוב נסלח להם על הניסוח, כי אולי הרעיון שרצו להביע יש בו משהו. אך נדמה לי שמאנשי אקדמיה, דוקטורים, נדרשת רמת ניסוח טובה יותר.

כמו כל ישראלי טוב וביחוד מי ששרת בצה"ל גם הם מחלקים כל דבר לשלושה חלקים: גם "הציונות הקלאסית" נבנתה על שלושה יסודות. א. הגירה למולדת....ב.השתלטות על קרקעות... ג. הקמת בית לאומי. אז שנבין. אם זו "מולדת היסטורית" או "ארץ ישראל ההיסטורית", אז אולי המילה "הגירה" היא לא המילה הנכונה ומתאים יותר לומר למשל שיבה. ואם זו "מולדת היסטורית" או "ארץ ישראל ההיסטורית", אז איפה פה ה"השתלטות", אולי זו רק חזרה הביתה.

"ההשתלטות הציונית על קרקעות נעשתה באמצעות קניה, התישבות, כיבוש צבאי ואמצעים ביורוקרטיים שבראשם הלאמת קרקעות...". או קיי. קניה. מה לא בסדר בקניה? התישבות. מה לא היה בסדר בהתישבות?. כיבוש צבאי. הלאמה. (= אמצעים ביורוקרטים). מתעוררת כאן בעיה של זמן. קניה והתישבות יכולות היו להתבצע גם לפני הקמת המדינה וגם לאחריה. כיבוש צבאי והלאמה יכלו להתבצע רק אחרי קום המדינה. בהמשך קובעים הדוקטורים המלומדים כי: "ב-1948 , עם תום המלחמה שבה נקבעו דה-פקטו גבולותיה המוכרים  של ישראל..." נו, זו לא היסטוריה כל כך רחוקה. אפילו הם היו, ואולי עוד יכולים לנסות וללמוד איזה גבולות נקבעו ועל ידי מי. אני מוכן לעזור להם ללמוד. הגבולות האלה לא נקבעו. לא דה-פקטו ולא בכל צורה אחרת כגבולות מוכרים. לא מובנת לי הקביעה/הערכה או הניחוש "כי הקניה והכיבוש הצבאי הפכו לנחלת העבר..." אבל נשארת בעינה השאלה: מי היה הצבא הכובש לפני מלחמת השחרור ומי הלאים קרקעות כשהמדינה עוד לא היתה קיימת. גם לא ברור למה היתה הקניה לנחלת העבר בעוד שכולנו יודעים כי היא נמשכה אחרי מלחמת השחרור, ונמשכת גם כיום.

ההיסטוריה לא עומדת במקום אחד. גם לא השפה וביחוד לא המושגים , שבישראל יש להם תכונה מדהימה: הם מתחלפים במהירות בלתי רגילה. לא ברור בכתבה אם התנחלות והגירה הם אותו המושג או שהם מושגים שונים, אם השתלטות וכיבוש הם אותו המושג או שהם מושגים שונים, אם קניה ורכישה הם אותו המושג או שהם מושגים שונים. ירשו לי חברי המלומדים להעיר כי שימוש במושגים מתחלפים ו/או לא ברורים, צריך להיות רק נחלת הרחוב, אבל בשום אופן אסור שיהיה נחלת אנשי האקדמיה אם הם רוצים שיבינו אותם ויתייחסו לדבריהם ברצינות ובכבוד. אני מסכים כי ה"קומפלקס צבאי – התנחלותי – ביורוקרטי" חונק את הפלשתינים, אך לא ברור לי איך, בהקשר הזה, זה חונק "גם את עתידה של מדינת ישראל". ובפיסקה הבאה כותבים הכותבים: "צודקים מנהיגי המתנחלים שהם באו מטעם המדינה ובעזרתה, ולשיטתם, הם מגלמים את הציונות הקלאסית", ומיד לאחר מכן הם (הכותבים) מדברים על "משבר" מבלי לומר מהו, אבל אנחנו (הקוראים) צריכים לדעת שהוא (המשבר) "אינו רק נחלת הציונות הדתית, אלא הוא משבר לאומי". אז אנא רבותי, אל תפחידו אותי עד מוות, כי לא כל כך איכפת לי המשבר בציונות הדתית, אבל משבר לאומי!!!.

"איום על חיי ראש הממשלה" זה לא דבר חדש במחוזותינו. "הצהרותיהם על מלחמת אחים." שמענו כבר הצהרות כאלה מכל הצדדים. מימין ומשמאל (אבשלום וילן למשל) מלמעלה (נבחרי ציבור) ומלמטה (הציבור הרחב). וכן יש חשש בצה"ל מסרוב פקודה. תבינו! זו היא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במושג "סרוב פקודה". אז מה לעשות? אני שואל, כי האתגר העומד בפני המדינה הוא "גדול בהרבה והוא הציונות של היום שאחרי". אחרי מה ? אנא הגידו לי. "על ישראל להגדיר מחדש את מטרות הציונות של שנות ה-2000 וליצור זהות ציונית חדשה.לא עוד ציונות של דונם ועוד דונם...". ואני חשבתי כי אמרתם מקודם כי הציונות הזו עברה מהעולם. אנחנו הרי כבשנו! השתלטנו! התנחלנו! מה זאת ציונות של דונם ועוד דונם?!  אנחנו כבר שכחנו את הציונות הזו! אז מה היא הציונות החדשה אליבא כדוקטורים: "ציונות המעמידה במוקד את האדם באשר הוא ונותנת עדיפות עליונה לחינוך, לבריאות, לשרותי רווחה, לתרבות, לשיפור תשתיות פיסיות וגם לאיכות הסביבה." אז תרשו לי, דוקטורים יקרים, לרענן את זיכרונכם או אולי לגלות לכם את מה שלא ידעתם מעולם. מה עשתה הציונות הקלאסית, בעיקר הזרם הסוציאליסטי:

חינוך: זרם העובדים בחינוך כולל רשת עמל. חינוך שהפך מאוחר יותר לחינוך ממלכתי חינם.

בריאות: קופת החולים הכללית של ההסתדרות אליה הצטרפו מאוחר יותר כל קופות החולים האחרות והיום, חוק בריאות ממלכתי (גרוע ככל שיהיה).

שרותי רווחה: בתי הבראה, בתי זקנים, יד עזר לקשיש,משען, בנקים לעזרה הדדית, דיור מוגן ועוד.

תרבות: הוצאות ספרים (הקיבוץ המאוחד, הפועלים, עם עובד). ספריות ציבוריות. תקציבים לתיאטרון, קולנוע, תזמורות וכו'.

שיפור תשתיות: כבישים (יש מי שטוענים שלא מספיק ויש הטוענים שכבר כל הארץ מכוסה בהם). תחבורה ציבורית מהטובות שבעולם. חברת תעופה מהטובות והבטוחות שבעולם. בניה צבורית ופרטית רחבת היקף.

אני האחרון שאומר שהכל טוב ושאין מה לשפר. יש ויש והרבה.

"הסכמי אוסלו היו אמורים להניע את תהליך השינוי..." אומרים לי כותבי המאמר. אז יסלחו לי הכותבים, תהליך השינוי, אם צריך להניע אותו, צריך להיות מונע על ידי מדינת ישראל עם או בלי הסכם אוסלו, ואין לי כל רצון להכנס עכשיו לדיון על ה-"הסכם" הזה. מיד הכותבים מוסיפים ואומרים: "הצלחת המהלך הנוכחי..." לאיזה מהלך הם מתכוונים? הרי אם הוא נוכחי, הרי שהוא כבר כאן, מונע על ידי מישהו וברור שלא על ידי הסכם אוסלו עליו השלום.

ובכל זאת למה נזעקתי להגיב?

לדעתי, אחד המסמכים הגרועים ביותר ככלי לסיום הסיכסוך הישראלי-פלשתיני ובמיוחד מבחינתה של ישראל הוא מסמך "הבנות ז'נבה". ואני?! לי מספיק סעיף 6.  במסמך, סעיף העוסק בשאלת ירושלים. סעיף זה מספיק לי לא רק לשלול את המסמך אלא ממש לדחות אותו בשאט נפש ולהוקיע את מחבריו. אינני "ימני" בהשקפותי, מעולם לא הייתי ולעולם ,אני מאמין, גם לא אהיה. ההיפך מזה!!! אבל בנושא ירושלים תרשו לי קצת סערת נפש, אחרי הכל אני בן ירושלים, "איבן באלאד" כמו שאומרים. "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי". ואם באנשי "הבנות ז'נבה" מדובר. תשכח היד שכתבה אותן והצביעה בעדן. ואם הם בעלי "ידיים שמאליות", שיעשו את ההתאמה הנדרשת, ולשונם שתדבק לחיכם ובמיוחד בנושאים פוליטיים.

לא פעם אני תמה אם אין לשנות את הקריטוריונים להענקת או לקבלת תואר דוקטור.

 

עוד בנושא הכתבה "פינת הילדים" באתר שלי.

 

נ. ב.  רק לאחר שקראתי את הכתבה שנית נדהמתי לראות כמה פטריוטיות עוד טבועה בי.