גור אריה יהודה

 

נו אז מה?                                                              2004. 11. 30

רשימות

 

אף פעם לא גידלתי גורי אריות. האמת היא שגם אין לי מושג קלוש על גידול גורי אריות. כל מה שידוע לי בנושא, זה מה שראיתי בתכניות דוקומנטריות בטלוויזיה. הם נראים כאלה חתלתוליים נחמדים, יותר תמימים מגוזלי יונים, ממש מתחשק ללטף אותם, לחבק אותם, לגונן עליהם. אבל איפה מוצאים גורי אריות? אין! אף פעם לא נזדמן לי אפילו לגעת באחד כזה.

אבל מה? גורי חתולים היו לי אפילו שמעולם לא הייתי "איש חתולים". אני כל חיי אוהב כלבים וגורי כלבים היו לי גם היו. כאלה חמודים, עגלגלים, הולכים וכושלים-מתגלגלים-מתנדנדים. ממש מתחשק ללטף אותם, לחבק אותם, לגונן עליהם.

אבל מה? כשהם רק מתחילים לגדול מתפתחת אצלם תכונה מסוימת, מרגיזה, מעצבנת, עד שלפעמים מתחשק, במקום ללטף אותם, לחבק אותם ולגונן עליהם, פשוט לבעוט בהם, לשלוח אותם לכל הרוחות ולקבל אותם בחזרה רק אחרי שיגדלו ויהיו כלבים מבינים, שאפשר לדבר איתם, לאלף אותם, ובשנים האחרונות, כדי להיות פוליטיקלי – קורקט, לא לאלף אלא לחנך אותם.

התקופה הזו, תקופת הגדילה, התקופה שבין הליטוף לאילוף, היא תקופה נוראית. כשרק באים הביתה ונורא רוצים לקרא לגור כדי לדבר איתו, כדי ללטף אותו, לחבק אותו, דווקא אז באה התכונה הזו לידי ביטוי. לא מתוך כוונה רעה, פשוט מתוך התרגשות שלקראת הפגישה, הכלבלב הזה, ואני מניח שכל מי שגידל גורי כלבים מכיר את התופעה, מתחיל להשתין, לטפטף, להשפריץ. על הריצפה, על הרגליים של עצמו. לפעמים הוא מזיל קצת ריר. הוא זוחל על גחונו בהבעת כניעה וחנופה. הוא מקשקש בזנבו הקטנטן ומורח את השתן סביב סביב. נו, אז באמת, האם אפשר במצב שכזה לאסוף אותו בזרועותיך? לחבק וללטף וכל שאר הדברים שכבר אמרתי? נו, באמת, תגידו, אפשר?!

מי שקרא מעט מדברי במקומות אחרים כבר יודע שאני אוהב תנ"ך ואוהב להביא ממנו מובאות ולצטט פסוקים שנראים לי רלוונטיים לנושאים בהם אני עוסק מפעם לפעם. תמיד כשנתקלתי בתכונה הגורית הזו נמלטתי אל התנ"ך: "גור אריה יהודה... מטרף בני עלית. כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו..." בראשית מט 9 .

אני בטוח שעד עכשיו אף אחד מהקוראים עוד לא מצא את הקשר בין כל הדברים שכתבתי פה לבין הנושא שנראה לי רלוונטי.

מי כמונו, ישראל, גורי אריות. סתם גורי אריות?! מה פתאום?! אנחנו כבר אריות של ממש. (מורשת רחבעם זאבי). "... מנשרים קלו מאריות גברו...". אנחנו המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון. אז אולי יגיד לי מישהו: למה אנחנו תמיד מתנהגים כמו גורי כלבים?

בשאר אסאד אמר שהוא מוכן לדבר איתנו ומיד אנחנו משתינים במכנסיים מרוב התרגשות. מקשקשים בזנב ובלשון, מזילים ריר. בשאר עוד לא גמר לומר את זה לטריה לרסן שאמר את זה לנו, כי בשאר בעצמו אפילו לא רוצה לדבר איתנו ישירות. וכבר נשיא לבנון, שכולנו יודעים שהיא מעצמה עצמאית, אומר לנו, ואנחנו יודעים שהוא יודע לדבר רק בשפה הסורית, הוא אומר לנו שהוא מוכן לדבר איתנו על שלום, ואנחנו מיד זוחלים על גחוננו, מקשקשים בזנב, משתינים לעצמנו על הרגליים ורוצים מיד להאמין שהחיזבאללה, שנמצא ביננו לבין כאילו מדינת לבנון, מוכנים מיד לצאת לפנסיה ולברך על רצונו של נשיא סוריה, שמדבר מתוך גרונו של נשיא לבנון, ושרק יגיד ומיד הם מחסלים את אלפי טילי הקטיושות שמוצבים לאורך הגבול, ושאם אנחנו נרצה לדבר איתם נוכל למצוא אותם על החוף בג'וניה מסתכלים על החתיכות בבגדי הים.

אנחנו מוכנים לקבל בהבנה שיש לתת זמן לכוכב העולה בשמי רמאללה, אבו מאזן, כי כרגע, כשמעמדו עוד לא יציב והוא עוד חי בצילו המת של יאסר ערפאת, הוא בכלל עוד לא מוכן להפגש עם ראש הממשלה ולדבר איתנו, לדבר לא ממש על שלום, אלא אולי על איזה הודנה קטנה. לא, הוא עוד לא מוכן לדבר איתנו על הפסקת הטרור, אפילו לא על הפסקת ההסתה נגדנו. נכון שזה מרגיז חלק מהעם הישראלי. אבל החלק האחר של העם, ואנחנו לא יודעים איזה מהחלקים הוא חלק גדול יותר, אומר שזו רק שאלה של זמן ושאבו מאזן הוא האיש המתון, ושאם הוא ידע מראש שאנחנו מקבלים את עמדתו, שהיא בעצם עמדתו של יאסר ערפאת, שהוא מת אבל רוחו עוד חיה ומשוטטת במסדרונות המוקטעה, ועמדתו של המת החי הזה, או החי המת הזה, היא חדה וברורה בנושאי ירושלים וזכות השיבה. אז אם נקבל את העמדה הזו וניסוג מרצועת עזה ומיהודה ושומרון. ואם, ואם, ואם, אבל בלי תנאים מוקדמים נסכים לכל התנאים המוקדמים שהעולם מציב לנו, אז הוא מתחייב לנסות כמיטב יכולתו לרסן את הטרור.

אז חבר'ה, בואו נכיר בעובדה שאנחנו לא גורי אריות וכנראה שגם אף פעם לא נהיה. בואו ונבהיר לעצמנו שאחרי חמישים ושש/שבע שנים, אנחנו גם לא גורי כלבים. נגיד לעולם ונגיד ישירות לאסאד ג'וניור, שאם הוא רוצה לדבר איתנו, אז הוא יודע טוב מאד מה הוא צריך לעשות בלבנון ועם החיזבאללה. ונגיד ישירות לנשיא לבנון שאם הוא רוצה לדבר איתנו על שלום, אז הוא יודע יפה מאד מה הוא צריך לעשות עם הסורים ועם החיזבאללה. ולאבו מאזן נגיד שהוא יכול לחזור אלינו לאחר שילמד וידע ויהיה יכול לדבר איתנו על מה שהוא רוצה לדבר איתנו. ולמנהיג החלק בעם שאנחנו לא יודעים אם הוא החלק הגדול או החלק הקטן נגיד, שגם אם הוא יעשה תספורת של אריה, הוא ימשיך להיות פודל.