אריק שלום

                                                                                       2005. 8. 24

 

זה בכלל לא רע לייבש ביצות בלוס אנג'לס. אפשר להוסיף לכך גם "לפתח את השממה". אני איתך, נדל"ן בקליפורניה זה בהחלט דבר לא רע!

אתה אומר שאתה "פחות או יותר בן גילי". בין כמה אני פחות או יותר?

דברי "תועבה, תועבה, תועבה" מכוונים בעיקר אל הגב' יעל פז. (אם לא תספר לאחרים אומר לך כי אני חושב שהיא אחת הנשים הטיפשות ביותר במדיה הישראלית ולא שחסרים גם גברים טיפשים בתחום הזה).

מאחר ואתה בן גילי ודאי זכורים לך הימים ההם. ימים של ראשית המדינה (פחות או יותר). ימים של ישוב יהודים במקומות נידחים. אנשים עמוסי פחדים, ומסיבות מובנות. ימים של פיגועים חוזרים ונישנים בעיקר במקומות האלה וכנגד האנשים האלה. אינני יודע אם עסקת ב"יבוש ביצות" גם בימים שחיית בישראל. אני כן! לא ממש בימים של הפעולה בקיביה. אך בימים שלפני כן, עוד בעודי נער, יבשתי ביצות, ללא מרכאות, כשיבשנו את הביצה שסביב "עין רחל" או בערבית "עין וויבה", שהיה אז מקור המים (והיתושים) של חוות הגדנ"ע "עין יהב" שבערבה, שלימים הייתה למושב "עין יהב" הפורח.

מעט לאחר מכן הכרתי את אנשי עין חרוד שהיו לוחמים ביחידה 101 . לא רק מאיר הר ציון היה ביחידה, היו עוד ארבעה, אך היחסים איתם היו אחרים. הם היו אנשי עין חרוד- איחוד והימים ימי הפילוג הגדול, הכעס היה גדול, היריבות הייתה גדולה.

לאחר מכן לא יבשתי ביצות אבל בהחלט הפרחתי את השממה. הייתי חבר בגרעין נח"ל שהקים שתי האחזויות: "בארותיים", שמדרום לניצנה על דרך ה"סולינג" המובילה לקסיימה שבסיני. ו"אשלים" שהיתה ממוקמת לא רחוק ממשלטי ה"מישרפה" בדרך לניצנה והמובילה בהמשך ל"אבו עגילה" שהיתה אחד המישלטים המבוצרים והחזקים ביותר שהחזיק הצבא המיצרי.

לא אלאה אותך יותר בסיפור חיי (הרי הם כתובים בסיפרי "נעורים עד תום"), אך אומר לך כי לא הייתי ממגישי הלחי השניה. השתדלתי לעשות זאת על לחייהם של מי שהגדירו את עצמם כאויבי וכאויבי מדינת ישראל. אני מדגיש לחייהם בלשון רבים. הנקמה אינה, לדעתי, דבר שלילי כאשר היא באה כתגובה וכתגמול. אם אין היא תגובה או תגמול, אין היא נקמה, ואפשר לקרא לה אלימות או אפילו רצח (תלוי בנסיבות ובתוצאות). מכאן אני רוצה להגיע לדבריך בענין "קיביה". מבלי לפגוע בך אישית תרשה לי לומר כי להיות "קצת יותר מבוגר" לא מחייב בהכרח לראות את הדברים בצורה נכונה יותר. בודאי ובודאי שאין זה מחייב להעמיד את הדברים כ"פעולה בה ירדו כוחותינו לדרגת חיות אדם". לא כוחות יחידה 101 ולא כל כוח אחר, לא בקיביה ולא בכל פעולה אחרת. לא בכל מקום אחר ולא בכל זמן אחר,לא ירדו לדרגת חיות אדם. קיביה לא הושמדה מעולם ואף לדעת המחמירים שבמחמירים לא נהרגו שם יותר מחמישים וכמה אנשים, נשים וילדים (גם זה היה נורא ויותר מידי). אם היה או יש לך ניסיון כל שהוא בפעולה מלחמתית, אתה צריך לדעת כי דברים שכאלה קורים וכמעט שאין אפשרות שהם לא יקרו.

 

ותסלח לי, תסלח לי, ואני לא אסלח לך. לא היה ולא יהיה (אני מקווה) לעולם מקום להשוות את מעשיהם של כל הלוחמים בשם ישראל, מאז המחתרות ועד לימים אלה ביהודה, שומרון ועזה (לשעבר) לנאצים.