אופס – עשיתי טעות

 

נו אז מה?                                                                 2005. 2. 24

רשימות

 

על טעויות צריך לשלם! הצרה היא שבדרך כלל מי שמשלם זה לא מי שעשה את הטעויות, מה גם, שבזמן האחרון עושי הטעויות מציגים את מעשיהם בשחצנות ורברבנות, מסתתרים מאחרי עקרונות שעל ידי מעשיהם הופכים אותם לקלישאות נדושות. עקרונות כמו "חופש הביטוי" או "זכות הציבור לדעת" מנוצלים ונעשים לבדיחה מכוערת. ולהוסיף חטא על פשע, המעשים גם מעמידים באור מגוחך את מערכת המשפט בארץ (אולי בצדק), ועד לרמה הנחותה בה קבעו השופטים בבג"צ כי: "משמעותו של חופש הביטוי היא כי אסור לשלטון להגביל את האפשרות להשמיע ולשמוע דעות בפומבי. במסגרת חופש הביטוי אין בוחנים אם הביטוי הוא אמת או שקר". את דעתי על חופש הביטוי כבר השמעתי יותר מפעם אחת, אז יסלחו לי כבוד שופטי בית המשפט העליון לצדק, כנראה שאין הם מבינים דבר אם הם מוכנים להכשיר את שרץ השקר ולהכיר בו כחופש הביטוי ולא לראות בו, למשל, הוצאת דיבה, או הסתה, או פגיעה בחוק כבוד האדם.

"עשיתי טעות מרה בזה שערכתי ככה את הסצינה, כי זה יצר באמת רושם מוטעה כאילו מישהו הוצא שם להורג. עשיתי את זה לא במזיד. אילו עשיתי את הסרט היום, לא הייתי מכניס את התמונות, רק כדי להמנע מהטענה שאני מטעה בכוונה". כה אמר לוחם הצדק הגדול בראיון לחדשות הוט בערוץ 3 . הדבר פורסם בכתבה של יגאל פינטו בעיתון הארץ.

מה אומר לנו מחמוד בכרי על סירטו ה"דוקומנטרי" "ג'נין ג'נין". הוא לא אומר לנו כי הוא הציג את הדברים בצורה שיקרית. הוא לא אומר לנו כי הוא "בישל" את הסרט במגמה מסויימת. הוא אומר לנו כי היתה זו טעות מרה של עריכה. היום, לדבריו, הוא לא היה מכניס כך את התמונות, רק כדי להימנע מהטענה שהוא מטעה בכוונה. לא, למשל, כי הוא משקר. לא כי הוא מוציא דיבה, או לא כי הוא מעוֵת את הדברים כדי להביע את דעתו הפוליטית. הוא לא מוכן, כאיש רודף אמת וצדק, לקחת על עצמו את האחריות על מה שעשה. כל מה שהוא רוצה זה שלא יטענו שהוא עשה את זה במזיד. ושלא יטענו שהוא מטעה בכוונה. הוא לא מתנצל, הוא לא מכה על חטא, הוא לא מוכן, אפילו היום, לומר כי הצגת הדברים כפי שהציג אותם הייתה שקר ושעל השקר הזה שילמו אנשים רבים, לא רק באובדן שמם הטוב,  אולי גם בחייהם.

אני נמנע מלחלק "מחמאות" ליושרו האישי של מחמוד בכרי. אני רק מקווה שיהיה לו מספיק "אומץ" לא לגעת יותר בכל חומר קולנועי ובמקביל, לפרסם חרטה על המעשה ולהתנצל בפני אלה שפגע בהם ואפילו אם לא עשה את זאת, לדבריו, במזיד.

ומי שרוצה להאמין לו, שיאמין.

לקח לו הרבה זמן, למחמוד בכרי, להכיר ב"טעותו". אני לא יודע מה הסיבה שהביאה אותו לומר את הדברים, אני רק לא מאמין שזה בגלל שמצפונו ייסר אותו. היה גם אחד שהגיב ואמר: "מודה ועוזב ירוחם".

 

על רקע זה יהיה מעניין לעקוב אחרי עתידו של אייל סיוון וסירטו ה"לא דוקומנטרי" "הספציאליסט". בשחצנות חסרת גבולות אומר אייל סיוון בפה מלא, כי הוא צרף תמונות לא רלוונטיות וגם הצמיד להן פס קול שאינו שייך לנושא התמונות, לא בזמן ולא במקום ולא בענין, או כמו שקוראים לזה, הוא "בישל" סרט. הוא לא יכול להסתתר מאחרי העיקרון של "זכות הציבור לדעת", כי הוא יודע וגם אומר, שהדברים הם דברי שקר וזיוף. לכן הוא מסתתר מאחרי הנימוק שמעשיו הם "אמנות". אתם מבינים מה הוא עשה בחומר הארכיוני, שהוא אולי עובדות? הוא עשה ממנו "אמנות" ושתלך האמת לכול הרוחות. הוא, האמן, הוא מעל לאמת, ולא איכפת לו מה מצוי בחומר שמצא. האם אין לו מספיק שכל, יושר אישי ומצפון, שהוא מוכן להציג בצורה מעוותת חומר ארכיוני המתייחס לנושא הכאוב ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, את נושא השואה, את דמותו של אייכמן, את דמותה של מדינת ישראל על מערכת המשפט שלה?

מעניין יהיה לדעת אם בעתיד הקרוב, או הרחוק יותר, יקום השחצן-הזייפן הזה ויאמר "טעיתי". לא עשיתי את מה שעשיתי "במזיד", ושאם היה עושה את הסרט הזה פעם נוספת, היה מכניס ומזייף את הדברים בצורה אחרת "כדי להמנע מהטענה שאני מטעה בכוונה".

 

אייל סיוון! שיסלחו לך כל המתים והחיים שעשית מהם מעשה "אמנות". בעבר כבר עשו מחלק מהם סבון, דבק עצמות, אהילים למנורות, פאות נכריות. עכשיו בזכותך ובזכות כשרונך נעשה מהם גם "אמנות".

 

ומי שירצה לסלוח לך, שיסלח.