הפוך בה והפוך בה דכולי בה

 

נו אז מה?                                                                            2004. 11. 16

רשימות

 

כתבה זו מיועדת כולה לדרור פוייר ולסידרת פרושיו לפרשות השבוע.

דרור, שוב אני איתך. אני יודע שאתה כועס מאד ואפילו שבעבר לא רצית לענות לי, אני שמח שכן ענית לי ולמה?

כבר שנים רבות שאני וחברים נוהגים, בכל יום שבת אחר הצהריים, לקרוא בתנ"ך. אנו קבוצה שכמעט כל חבריה הם אנשי אקדמיה, אך לבד מאחד שהוא גם פרופסור וגם רב, כל האחרים הם מתחומים  שונים, כל אחד בתחומו, אך לכולנו מכנה משותף אחד, אנחנו אוהבים את התנ"ך. המייחד את הקבוצה שלנו הוא שאין לנו מדריך/מורה/מכוון/מנהל, או כל ראשון בין שווים. אנחנו כולנו שווים האחד לשני ולכל אחד מאיתנו הזכות והיכולת והאפשרות לתת לתנ"ך כל פרוש שיעלה על דעתו, וכל פרוש הוא לגיטימי. מכאן גם הערכתי אליך ואל פרשנותך שאני קורא אותה השמחה ובעיון. רק דבר אחד החוזר בדבריך גורם לי עגמת נפש והוא הצורך שלך להשתמש במילים גסות, ובביטויים שלדעתי מקומם לא יכירם כשעוסקים בתנ"ך, ואני חושב שדבריך מעניינים ומרתקים גם אם לא תצטרך למילים וביטויים כאלה. יתכן ואינך חושב כמוני שמילים וביטויים אלה מיותרים, לכן ריכזתי אותם בחלקם והוצאתי אותם מתוך הקונטקסט, אולי כך תבין טוב יותר למה אני מתכוון.

בפרשת בראשית: האדמה היא לא מזורגגת והמאורות הם לא מחורבנים.

בפרשת לך לך: לדבריך הסיבה לשינוי שמותיהם של אברם ושרי ואברהם ושרה היא משום ש" הכלב מלקק לעצמו את הביצים". בהמשך אומר אברהם לשרה: "ראי מותק, את כוסית לא קטנה". מיד לאחר מכן אתה, במשים או מבלי משים, פונה למה שקוראים כיום גזענות: " בכל זאת מדובר בגבר מזרחי, הישר מערבות אור-כשדים, היא עירק, לא ככה? מה עם הכבוד?" (אני מתפלא שמשה בן הראש לא עשה בך שפטים על המילים האלה). ועוד בהמשך מתגלות בך מחשבות סדיסטיות:

" אני מוציא לך את הגרוגרת דרך התחת..."

"אני שורף לו את הבית ונותן לסוסים שלי לאנוס את הבנות שלו אחת אחת..."

" אני עוקר לו את השיניים וסותם לו עם הטוחנות שלו את החור של הפיפי..."

למה? תגיד לי למה אתה נזקק לשפה הזו?

די!

נושא שמעסיק אותך מאוד מעסיק גם אותי והוא: אופיים של אבותינו ואימותינו.

הסיפור הראשון הוא על משפחתנו הראשונה – פרשת לך לך – אברהם ושרה ויצחק והגר וישמעאל. את עיקר זעמך אתה מוציא על אברהם. בלינק לפרשת וירא יוצא כעסך מכלל שליטה (לדעתי) ולמה? : בסיפור הגר וישמעאל... על כי שמע בקולה של שרה. ובסיפור עקידת יצחק... על כי שמע בקולו של אלהים או אולי בקול הפנימי של עצמו.

מה היא תגובתך לסיפורים אלה : " כל שנה זה מרתיח אותי מחדש וכל שנה אני חוטף עצבים על אברהם שמוכן לגרש את בנו הראשון ולשחוט את בנו השני. אברהם הנכנע, המתרפס, אברהם שלא מסרב גם כשהפקודה היא בלתי חוקי בעליל – מה יותר בלתי חוקי ובלתי מוסרי מלגרש ולהרוג את ילדיך?

אברהם הוא לא האבא שהייתי מאחל לעצמי או לילדיי. והוא גם לא הבעל שהייתי מאחל לבנותיי או לאהובתי (זוכרים איך אמר לשרה לומר שהיא אחותו וסירסר בה רק כדי לחוס על חייו?) ...מי שמוכן לשחוט ולגרש את הילדים שלו הוא לא אדם מאמין: הוא אדם חלש ורע ואטום. " [אף כי אני חושב ומרגיש כי הפרשנות – תגובה כאן איננה על טהרת הפרשנות, לא אכנס  לכך.]

אבל מה דעתך בנושא זה על ה... אימהות?

שרה, שהייתה כבר אז אישה מזדקנת, שכבר לא היה לה "ארח כנשים" (בראשית יח 12-11). "לעת בלותי הייתה לי עדנה" (שם). לא היה איכפת לה מה יקרה לישמעאל, שהוא גם בנו של בעלה אברהם, וגם למדנו ששרה, כיוון שהייתה עקרה, לא רק שלא התנגדה לכך שהגר תהיה פילגש לאברהם, הדבר היה אפילו ביזמתה. אז לשרה , אישה ואם, לא איכפת מה יקרה לו. בעוד שלאברהם " וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו" (כא 11).

והגר? האימא של ישמעאל, מה היא עושה? למה היא לא מקימה שמיים וארץ כדי להציל את בנה? מה היא עושה? "ותשלך את הילד תחת אחד השיחים ותלך ותשב לה מנגד, הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה אל אראה במות הילד. ותשב מנגד ותישא את קולה ותבך. וישמע אלוהים את קול הנער... ויאמר אל הגר... אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם..." (כא 17-16).

הפרק הבא, פרק כב, הוא אחד הפרקים המפורשים ביותר בעולם. סיפור עקידת יצחק. ושרה אימנו,שהייתה גם אימו של ישמעאל בן אברהם וחצי אחיו של יצחק. שרה שרה, איפה היא הייתה? איפה היא בסיפור העקידה? היא לא מוזכרת אפילו פעם אחת. היא, שהיה לה הכח והיתה לה הסמכות לדרוש מאברהם לגרש את הגר וישמעאל, לא סביר שהיא לא ראתה ולא ידעה על יציאת אברהם ויצחק ושני הנערים והחמור. אנחנו יודעים כי היא היתה אישה חזקה, אישה צופיה הליכות ביתה, ככתוב "וימהר אברהם האהלה אל שרה... ויאמרו אליו איה שרה אישתך ויאמר הנה באהל... ושרה שומעת פתח האהל..." (יח 7, 10). מיד לאחר סיפור העקידה מסופר לנו דבר שגם הוא מעורר תמיהה: "ויהי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה: ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספוד לשרה אישתו ולבכותה" (כג 1-2). למה צריך היה אברהם לבא לחברון? מה, הם לא היו יחד? לא! מיד לאחר העקידה, שהייתה במרחק שלשה ימי הליכה מביתו, הולך אברהם לבאר שבע. "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו וחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע". מוזר, גם יצחק לא נזכר כאן. לאן הוא הלך? ככלל, בשלבים האלה אנחנו לא יודעים מי ומה הוא יצחק. לפי סיפור לידתו אפשר לחשוב שהוא היה מין בדיחה משפחתית. "...ותיצחק שרה בקירבה..." (יח 15-12). "... ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי... ויאמר (אברהם לשרה) לא כי צחקת... ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל- השומע יצחק לי" (כא 6).  וגרוע יותר, אפילו ישמעאל מצחק "ותרא שרה את-בן-הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק:"  (כא 9). (המילה צחוק או מצחק מופיעה מספר פעמים במקומות שונים ואפשר לפרשה בדרכים שונות.)

אולי באמת כל האיזכורים  האלה באים ללמד שיצחק היה לא לגמרי בסדר, או שלפחות כך אפשר לחשוב בשלב הזה של הסיפור. מכל מקום, יצחק גדל ונעשה מבוגר ואין לו אימא שתדאג לו ולכן אברהם, לעת זיקנה, שולח את עבדו הנאמן לחפש אישה ליצחק ומשביע אותו כי האישה חייבת להיות מהמשפחה.

מה אפשר ללמוד מהסיפור על האישה אשר נמצאה ליצחק והיא רבקה: "והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה..." (כד 16). או כמו שאומרים בימינו "כלה נאה וחסודה". האם זה אומר לנו משהו שלא נאמר על רבקה? היא גם נדיבה וחרוצה באופן יוצא דופן וגם עונה לתנאים שאליעזר העמיד לעצמו. "ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו: ותכל להשקותו ותאמר גם לגמלך אשאב עד אם-כלו לשתות. ותמהר ותער כדה אל-השקת ותרץ עוד אל-הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו" (כד 20 –18). "ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עימנו וגם מקום ללון" (כד 25). אכן, אישה בלתי רגילה. היא מתחייבת לו גם על דברים שהם לא בסמכותה.

הסיפור על מעלותיה של רבקה חוזר בהמשך על עצמו ומוסיף על כך דבר שלדעתי לא היה מקובל: "ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את-פיה: ויקראו לרבקה ויאמר אליה התלכי עם-האיש הזה ותאמר אלך:" (כד 58-57). כל כך היתה מיוחדת עד כי גם יצחק מתייחס אליה בצורה לא מקובלת: "ויבאה יצחק האהלה שרה אימו ויקח את-רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אימו" (כד 67). אפשר לפרש ולאמר, מבלי להאריך, כי רבקה היתה ליצחק לא רק אישה אלא היא גם מילאה בשבילו את מקומה של שרה אימו.

סיפורם של בני יצחק, עשו ויעקב ותפקידה של רבקה בכל מערכת היחסים שבתוך המשפחה, הוא מדהים, לא רק שיש בו יותר מהד לסיפורם של אברהם ושרה ישמעאל ויצחק, הוא עוד עולה עליו עשרת מונים: " ויהי יצחק בן-ארבעים שנה בקחתו את רבקה ... לאישה... ויעתר יצחק ליהוה לנכח אישתו כי עקרה היא..." (כה 21-20). "...ויצחק בן-ששים שנה בלדת אותם" (כה 26). כלומר, עשרים שנה עברו  עד שעשו ויעקוב נולדו. עשרים שנה! מה היה בעשרים השנים האלה לא נדע בשלב זה.

הם נולדו וגדלו: "...ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקוב איש תם יושב אהלים: ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב".

נדלג על סיפור מכירת הבכורה במחיר נזיד העדשים. נדלג על סיפורם של אבימלך ורבקה הזהה לסיפורם של אבימלך ושרה ונחזור לרגע לסיפור הילדים. ישמעאל ויצחק היו אחים חורגים. היה להם אבא משותף אבל הם נולדו לשתי אימהות, כל אחת ממעמד חברתי אחר ושונה לחלוטין. ולא היה מקום לחפש ולמצא כל שיוויון ביניהן. עשו ויעקוב היו אחים תאומים, בנים לאותם ההורים. אז למה יצחק אוהב את עשו ורבקה אוהבת את יעקוב?

"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את-עשו בנו הגדול... ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו...ורבקה אמרה אל יעקב בנה..." (כז 7). מה היא אמרה לו? "... ועתה שמע בני בקולי לאשר אני מצוה אותך..." כז 8 . "... עלי קללתך בני אך שמע בקולי..." (כז 13). לא רק אמרה אלא גם עשתה: "ותיקח רבקה את-בגדי עשו בנה הגדול... ותלבש את יעקב בנה הקטן...".

אם עשו וויתר מרצונו, או בגלל רעבונו, על הבכורה, הרי שכאן, רבקה אם עשו ויעקב, היא היא זו הגונבת מעשו את ברכת אביו לטובת יעקוב. היא מנצלת את עיוורנו של יצחק. היא מנצלת את צאתו של עשו לצוד צייד כדי להכין מטעמים לאביו. היא משליטה את רצונה על יעקב בנה הקטן (הרי הוא נולד שני). כל זאת כדי להעניק לבנה במירמה את הברכה ובכך להשפיע על כל עתיד העם היהודי, ולהביא לשנאת עולם בין בני עשו לבני יעקב: "וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בליבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי..." (כז 41).

בכוונה אני מדלג על אחד הקטעים שלדעתי הוא קורע לב יותר מכל סיפור אחר: פרק כז 39- 30, כי אין לו קשר לנושא שאני מנסה להעלות כאן. ונחזור לשאלתי בתחילת דברי:

דרור, דבריך על אברהם כאב נוראים וכואבים ככל שפרשנותך מגעת. אני עוד הוספתי מעט גם על יצחק. אבל שאלתי היא: מה עם האימהות? מכוון שאני מוצא את פרשנויותיך מעניינות, הייתי מבקש, באם אתה יכול ומוכן, להתייחס לשאלתי זו. ואם אתה יכול ומוכן הייתי מבקש עוד, מה היא הבנתך את סיפורי המשפחה האלה (על משפחת יעקב ולאה ורחל אולי בעתיד) לאורן של שתי גישות.

א.     הגישה הפמיניסטית כפי שאתה מבין אותה. (אני עוד לא הצלחתי לעמוד על מהותן של הגישות הפמיניסטיות השונות.)

ב.      מה תהיה פרשנותך באם תראה את אימהותינו כ"אימהות פולניות".                                                                

עד כאן אליך.

בנוסף לכך. מאחר ובין הכותבות ל"רשימות" ישנן כמה נשים המגדירות את עצמן כפמיניסטיות, הייתי מבקש, באם ברצונן וביכולתן להתייחס לשאלות הנ"ל, בגישות הנ"ל, או בכל גישה אחרת.

בתודה ובברכה.