קומו שכם אחד

 

נו אז מה?                                                                  2005. 2. 16

רשימות

אימגו

 

"מושבניקים וקיבוצניקים, חברי התק"ם והשומר הצעיר, תנועת המושבים ותנועות מישבות נוספות, שהתארגנו במסגרת תנועה ציבורית חדשה נגד ההתנתקות.

מאחרי ההתארגנות עומדים כמה עשרות קיבוצניקים ומושבניקים מהצפון, שהבולטים הם מאיר הר ציון (חברו של אריאל שרון ליחידה 101 ). אהוביה טבנקין (בנו של יצחק טבנקין מראשי תנועת העבודה) מעין חרוד ורותי נוסבאום (אחותה של נעמי שמר) מכנרת." כתבה של מנחם רהט במעריב מ- 2005. 2. 14

 

"... כאריות לבטח ירבצו.

שקע החול תחת מרבץ גופותם מוצקות הגרמים,

דבקו אדירים לארץ, נרדמו – ואזנם עליהם:..."

"... אז יש אשר – פתאם יזנק ארי נאדרי בכח,

צועד בטוחות לא- יחפז, ובא עד המחנה ועמד..."

"... ועמד האריה משתאה לתפארת העוז המתנמנם-

פתאם יתחבט הכפתור ושאג האריה שאגה ..."

"... והוא עיף והוא רעב ונפשו חרבה-

עומד האריה רגע, מתבונן לרעם גבורתו,

ונסב מאצל הפגרים, והוא שלו וגא כבתחילה,

נושא את רגליו והולך לו, ולפיד הבוז בעינים, ..."

"... רגע עוד יזעף בחיקו. נובח ואין קולו נשמע-

תזרח השמש ישתתק, ודממה עולמית כשהיתה,

ושכבו אדירים כששכבו, ויובלות על יובלות ינקפו."

 

(ביאליק: מתי מדבר)

 

רק השבוע שמעתי בהרצאה על ביאליק את ההגדרה כי ביאליק, בשונה מגדולי המשוררים האחרים, היה נביא. האם יתכן כי אז, כשכתב את הדברים, יכול היה לראות את מה שיהיה בימים אלה? או, האם יתכן כי מה שביאליק ראה בימיו, חוזר ובא אלינו היום? או אולי זו ההיסטוריה וזה הגורל של עם ישראל,גורל החוזר על עצמו, ומה שהיה הוא שיהיה? האם בעוד זמן יבוא מי שיבוא למה שהיום הוא גוש קטיף, יבוא ויראה את מה שעוד אפשר לראות במקום שבו היתה פעם ימית, את השרידים של ההתישבות הישראלית בסיני שהוקרבה על מזבח השלום עם מצרים? שרידי ישוב שנהרס בפקודתו של אריאל שרון, שכיום עוד לא החליט אם בתי הישובים הישראליים בגוש קטיף ייהרסו, או שיימסרו בשלמותם לידי תושבי רצועת עזה, כקורבן על מזבח ההסכם שעליו יוסכם עם הרשות הפלשתינית . כך או כך, יצטרפו ישובי גוש קטיף אל כל אותם המקומות בארץ ובעולם שהם עדות לגורלו של ישוב יהודי שהיה שם פעם, ואם לא הבתים, אז לכל הפחות המצבות בבתי הקברות.

ושלא יבין אותי איש לא נכון. אני בהחלט בעד היציאה (לא ההתנתקות ולא ההיפרדות ולא עוד כל מיני מילים רבות/חסרות משמעות) מכל רצועת עזה וממרבית האזורים ביהודה ושומרון, לא למען ה"שלום" שאני לא יודע מה בדיוק תהיה משמעותו, אלא למען שלמות עם ישראל במדינת ישראל, ובכורח המציאות, רק על חלק מארץ ישראל.

למען זאת, ורק למען זאת, ומתוך רצוני להכיר במציאות בה אנחנו חיים, ומתוך מחשבה כי את הטעויות שנעשו ב-1948 וב- 1956 אי אפשר לתקן על ידי עשיית טעויות נוספות ב-1967 , במציאות הפוליטית האזורית והעולמית הקיימת. ההיסטוריה היא שתשפוט את מי שעשה את אותן טעויות (ראה אפילו דבריו של ה-"היסטוריון" בני מוריס, לאחר שהחליט לחזור בו מעמדותיו כ- "היסטוריון חדש" ו-"פוסט ציוני", ולומר בפה מלא, בראיון עיתונאי, כי לדעתו טעה דוד בן גוריון ב-1948 ).

הנצחון חסר התקדים של מלחמת ששת הימים יצר את האשליה, האידאולוגית והמעשית, שניתן לתקן את הטעויות שנעשו בסוף מלחמת העצמאות ובתום מבצע קדש, טעויות שמקורן בכניעה ללחצים בינלאומיים. טעויות שמחירן עד היום אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, כן. גם ישראלים וגם ערבים, שלא לדבר על  סכומי העתק שכל אינפורמציה רשמית לגביהם תהיה שגויה וחסרת משמעות אמיתית.

האופוריה שלאחר המלחמה הביאה גם לתנופת התישבות אדירה ברמת הגולן, ביהודה ושומרון וברצועת עזה. כפי שאומר מאוחר יותר, אני יכול להבין, להצדיק ואפילו לתמוך בתנופת ההתישבות ברמת הגולן. להבין, להצדיק ואפילו לתמוך בהתישבות מצומצמת ומוגדרת ביהודה ושומרון ובירושלים. אבל קשה לי, קשה לי להבין את ההתישבות ברצועת עזה ועוד יותר קשה לי להבין את המאבק, שלדעתי יהיה איום ונורא למדינת ישראל ולחברה הישראלית, על המשך ההתישבות שם.

אני משתמש במילה " התישבות" כדי שלא להשתמש במילה "התנחלות" שעד היום העמיסו עליה כל כך הרבה משמעויות שליליות, ושלא בצדק. כי בראשית התקופה כולנו, כל עם ישראל,כל הימין, המרכז והשמאל, ראה במפעל ההתישבות בכל המקומות האלה, כולל רצועת עזה, דבר חיובי, או שיש בו מידה מסויימת של חיוביות. וראה במתישבים האלה חלוצים המוסרים את גופם ואת נפשם למען ארץ ישראל ולמען בטחון היושבים בגבולות מדינת ישראל. ואני מצהיר כי לדעתי, כל מי שמתכחש לכך הוא שקרן.

כאן אני חוזר לרגע לציטוט מתוך הכרוז שהופץ בארץ, כפי שצוטט בכתבתו של מנחם רהט במעריב.

"אנו, חברי קיבוצים ומושבים ממגוון תנועות ההתישבות החלוצית, שחוללו את נס התחייה הציונית של עם השב אל ארצו ואדמתו – קוראים לכל בעל מצפון אנושי ולאומי לבוא להרים קול נגד נסיון העקירה והחורבן הבלתי חוקי והבלתי מוסרי של חבל קטיף וצפון השומרון... לא נשאיר את חברינו חלוצי גוש קטיף לבד במערכה הזדונית המתרגשת עליהם, ונהיה איתם בשעה הקשה, באשר מאבקם הוא מאבקנו".

מי הם אלה שמאבקם של מתישבי גוש קטיף הוא גם מאבקם? מי הם אלה המוזכרים כ"בולטים" בהתארגנות? מאיר הר ציון. אהוביה טבנקין ורותי נוסבאום ומאוחר יותר בכתבה מוזכר גם צפריר רונן. על הקשר המייחד אותם אעמוד מאוחר יותר. אינני יודע מי עוד בין המצטרפים לאירגון הכנס, אך אני מניח כי ביניהם גם כאלה שהיו בזמנו חברים בתנועה למען ארץ ישראל השלמה וכאלה שהשתתפו בחוג עין ורד. אם אכן כך הוא הדבר, אז אני מרשה לעצמי (אולי בניגוד להרבה הרבה אנשים בארץ) להגדירם "אריות", אולי אריות שהם עייפים, שהם רעבים ושנפשם חרבה (ראה ציטוט). אולי אריות שאחרו את המועד, אולי אריות נובחים ואין קולם נשמע (ראה ציטוט). אך לבטח הם אריות מאותה המשפחת אריות שהיא גם משפחתו של אריאל שרון. והם לבטח חלק מאותה משפחה של בני ההתישבות העובדת, שהם חלק מהשמאל הישראלי, והם חלק מאלה שתמכו במפלגת העבודה או במפלגת מר"צ, והם חלק מאלה שתמכו בהתנתקות.

אני רואה בכך מפנה בעל משמעות. שוב לא מדובר ב"מתנחבלים". שוב לא מדובר ב"דתיות משיחית" או ב"דתיות הזויה". כאן מדובר באנשים שאני מניח כי לאריאל שרון יהיה קשה מאוד, ואולי בלתי אפשרי, להביט להם בעיניים ולהבטיח להם כי השלב הבא לא יהיה "התנתקות" מישובים ברמת הגולן, בעמק הירדן ועל גב ההר, בואך המותניים הצרים של המדינה. כי מאבקם של המתישבים במקומות האלה, מתחיל וקשור וממשיך במה שיהיה בגוש קטיף.

 

בדרך לעין חרוד

מי? מי הם אלה שמאבקם של תושבי גוש קטיף הוא גם מאבקם? מי הם אלה שקמו לארגן את כנס נהלל לפעולה כנגד ההתנתקות? מי הוא מאיר הר ציון? מי הוא אהוביה טבנקין? מי הוא צפריר רונן? מי הוא יאיר בן ארי? מה הקים פתאם את מאיר הר ציון? מה הביא אותו לקום לאחר שנים רבות של שתיקה ובידוד ולהצטרף למאבק ציבורי-פוליטי כנגד ההתנתקות, מאבק שלכאורה אינו מענינו? אולי מעט ביוגרפיה תבהיר:

מאיר הר ציון. לשעבר איש עין חרוד*. מגדולי הסיירים והלוחמים שידעה ויודעת מדינת ישראל. רבים, שהיו צעירים בימים ההם של ראשית שנות החמישים, הסתחררו מהסיפורים אודותיו, סיפורים שהיו לאגדות. הוא אחד היחידים שהלך לפטרה וגם חזר משם חי. הוא שרת ביחידה 101 יחד עם אריאל שרון שהיה מפקד היחידה. במסגרת זו השתתף במרבית פעולות התגמול שבאו כתגובות לפעולות ה"פדאיון", המחבלים של היום. באחת הפעולות האלה נפצע פצעים אנושים וניצל רק בזכות כושרו של רופא שהשכיל לטפל בו תחת אש ובכך הציל את חייו. לאחר ששוקם הקים את "חוות שושנה" ששכנה אז ב"בדידות מזהרת" על קצה פיסגת "כאוכב אל הווא " שהיא בעברית "כוכב הרוחות". "חוות שושנה" נקראה על שם אחותו שנרצחה בידי בדואים במדבר יהודה, רצח שבתגובה לו יצא מאיר עם מספר חברים והרג את הבדואים שהיו מעורבים ברצח. פעולה פרטית זו עוררה רעש ציבורי רב. היו שקראו לזה רצח. היו שראו בכל ניקמת דם והיו שראו בכך אהבת אחות. שנים מספר חי מאיר הר ציון לבדו בחוותו, שלמען האמת היתה פרויקט משותף לו ולאנשי הכפר הערבי "נעורה". לימים נשא לאישה בת קבוצת גבע והקים משפחה. בעיני הוא ללא ספק אחד ה"אריות" משירו של ביאליק.

אהוביה טבנקין. איש עין חרוד מאוחד. בנו של יצחק טבנקין, ממנהיגי הציונות הסוציאליסטית. מנהיגו הרוחני והאידאולוגי של "הקיבוץ המאוחד". מראשי מפלגת "אחדות העבודה". אחד מיריביו של דוד בן גוריון (בניגוד למה שחושבת אניטה שפירא). אהוביה, אחיהם של משה טבנקין, איש עין חרוד, מחנך ומשורר; ושל יוסף טבנקין, איש עין חרוד, מהמפקדים הבולטים של הפלמ"ח, ממפקדי חטיבת "הראל" שלחמה לפתיחת הדרך ולשיחרור ירושלים במלחמת השיחרור. אהוביה, שפעל רבות להוכיח את זכותה של ישראל על כל שיטחי יהודה ושומרון.

יאיר בן ארי. איש עין חרוד מאוחד. מחנך. מקבץ, מספר ומשמר את סיפורי ראשית ההתישבות בעין חרוד ובעמק יזרעאל המזרחי.

את צפריר רונן לא הכרתי אישית ואין באפשרותי להעיד עליו דבר, אלא את מה שנאמר עליו בכתבה הנזכרת. בן עין חרוד. מתגורר במושב "מולדת". מושב שיתופי הממוקם באמצע הדרך בין עין חרוד ו"חוות שושנה".

לא מקרה הוא שהנזכרים לעיל כמשתתפים פעילים באירגון כנס נהלל הם אנשי עין חרוד. לא כאן הוא המקום להרחיב בדיבור על מהותו של קיבוץ עין חרוד, תפקידו ביישוב עמק חרוד כישוב הראשון שעלה שם על הקרקע לפני כ-85 שנים. היותו המרכז לתנועת ההתישבות "הקיבוץ המאוחד", שחלקה אדיר בתהליך ישוב ארץ ישראל, בקביעת גבולות מדינת ישראל ובהגנה עליהם.

עין חרוד של היום בוודאי אינה עין חרוד של פעם. הכל השתנה. יש מי שרואה את זה בחיוב ויש מי שרואה את זה לשלילה. יש המתגעגעים לימים בהם הקיבוץ היה מרכז ומופת להרבה דברים בארץ ויש מי שמקללים את שהיה הקיבוץ ואת עצם קיומו העכשוי. אבל אולי, רק אולי, הדרך המטפורית לעין חרוד תוביל את המדינה ואת החברה חזרה להתקדם במסלול של שפיות הדעת.

אינני יודע כמה מקוראי דברי אלה קראו את סיפרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד". אני, אישית, ממליץ לכל אחד ואחד לקרא אותו. הספר אולי אינו "יצירת פאר קלאסית", אך יש בו מהרבה דברים מעוררי מחשבה. ומי שימצא לראוי לדעת את ריגשותי ויחסי לעין חרוד, מוזמן לקרא את הפרקים הרלוונטים בסיפרי "נעורים עד תום" שראה אור בהוצאת גוונים, סידרת חלונות, ב-2001 .

ועוד הערה קטנה אישית מאוד. אני כבר שומע באזני רוחי כמה וכמה הטחות בדברים ובי אישית. אז אל תתביישו לומר את דברכם, לתקוף ולהטיח ככל שתרצו. כל שתכאיבו לא ישווה לכאב שכבר קיים.