מכתב אל הגולה

חמי, זאב סגל ז"ל, שנפטר לפני שנים רבות, היה ציוני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.  בימים בהם המדינה שנולדה עוד לא הספיקה לבכות את בכיה הראשון שלח מכתב אל אחיו הצעיר דוד, שחי באותם ימים בארה"ב. לדוד, יבל"א, מלאו לפני זמן לא רב תשעים ושתים שנים. הסתבר כי בין הניירות והמכתבים שנשא איתו כל השנים, נמצא גם המכתב הזה, שהתגלה רק בימים אלה כאשר עבר ממחלקה למחלקה בבית האבות בו הוא מתגורר.

חשבתי כי לאור חשכת הימים בהם שרויה היום מדינת ישראל, רצוי להעלות ולהזכיר איך היו הדברים אז.הנני מביא את המכתב (מודפס על ידי) ככתבו וכלשונו מתוך תקווה כי הדברים "ידברו" אל הקוראים. מצולם הדף הראשון של המכתב המקורי.

 

רעננה

11 ביוני 1948

לדוד ולמשפחה שלום.

נו, ובכן גם תקופה זו, תקופת האלם במכתבים, הגיעה לקצה [לקיצה], וכבר חודש הקשר האוירי בין ארה"ב וארצנו. כתבתי אליכם כמה מכתבים, הן בדרך האויר והן בדרך הרגילה. ומסופקני אם הגיעו אליכם.

במשך הזמן נשלחו גם 3 תלגרמות לליאו רוזנשטין: אחת – על ידי לפני שבועיים בערך, ושתים לפני כחודש שנשלחו ע"י המחלקה לחקר התעשיה שע"י הסוכנות היהודית. ואף אחת מהן לא נענתה. אעפ"י שבמשך כל הזמן נתקבלו כאן תלגרמות מאמריקה. ומתפלא אני מאד ע"כ. האם בהארטפורד אין מקבלים תלגרמות לא"י ? אולי יד המנוויי (המן- וויי) גם בזה ? ....

והנה עיניך רואות כי החזקנו מעמד גם במשך ההסתערות הערבית-אנגלית עלינו. החזקנו מעמד בכל החזיתות ובכל המובנים. וכל זאת – למרות הכל. למרות זה שהאנגלים זיינו בגלוי את הערבים, הדריכו אותם. העבירו אליהם את התחמושת ואת הנשק הכבד. מנעו מאתנו, עד הרגע האחרון, כל אמצעי התגוננות. שמרו עלינו בשבע עינים. ובכל זאת לא הצליחו לכבוש אף שעל אדמה אחד מאדמת מדינת ישראל, ולהיפך – אנו חדרנו לגליל המזרחי, ועד הלבנון הגענו, כבשנו את יפו, וגם עכו נפלה לידינו, ובמשך הזמן הספקנו גם להתבצר, להתאמן, להצטייד, ולהקים חייל מסודר ומצויד בעל רבבות אדם. וסכלנו כל נסיון מצד האויב לחדור לשטחים העבריים. מובן שבמקום שידם לא השיגה אותנו השיגו אותנו תותחיהם שספקו להם בעלי בריתם האנגלים.

ותותחיהם שעמדו בגבולותיהם, ירו אל מעבר לגבול והרסו והחריבו כמה משקים ותיקים ויפים [שעלינו- מחוק] שתמיד היתה גאותנו עליהם. אבל, אין דבר. הם ישלמו בעד כל בית הרוס, ובעד כל פרה חולבת ואף בעד כל תרנגולת ששודדה על ידיהם. מובן שאת מתינו אין להחזיר. וקרבנות יקרים מיקר נתנו. ורבים רבים מבני ציון המסולאים בפז, הקריבו את חייהם על חירות עמם. ועל מותם אנו מתאבלים, ואת מתינו אלה אנו מבכים. אך מזה אין להמנע. ואף עם לא השיג את עצמאותו בלי קורבנות.

יש ויש הרבה לספר אך יש גם להזהר ולא לפטפט יותר מדי. ולכן, סומך אני על העיתונאים בעלי-שם שהנם כאן היום, ורושמים ורואים את הכל.

מה שאפשר ושומה עלינו לפרסם, הוא העובדה שכיום חיה וקימת מדינת ישראל! חיה וקימת ממשלה עברית בכל שטחי החיים. ואין זכר לאנגלים, ואין זכר לשפתם, וכבר שכחתי את פרצופם המנוול. והסדר בארץ הוא למופת. והמחלקות השונות עובדות ופועלות [ואזרחי-מחוק] ואנחנו, אזרחי מדינת ישראל ששים אלי גיל לשלם את מסינו, ובתור עומדים כיום לשלם מס הכנסה, מס עסקים, וכו'. וברצון מקבלים אנו עלינו את כל יתר המסים והמצוות שהוטלו עלינו ע"י ממשלתנו. זהו חזיון מפליא להסתכל על המשטרה החדשה שלנו, שנתארגנה מחדש, אחרי שנוקתה מכל בעלי השוחד והבקשיש, איך שנשמעים לה ומציתים לכל צו ומנשר. ותענוג להסתכל בפקידי דאר-ישראל העומדים ומשרתים את הקהל בחיוך ובעדינות. ובמקום הדגל האנגלי המטונף – תלוי לו דגלנו ברמה. ומה לא יתן אדם לראות איך שהעולים זורמים היום דרך הנמלים כבני אדם חפשים השבים למולדת. בלי קשיים. ובלי אנגלים. ועל כולם – הגיוס המלא של כחות האדם שלנו בלי כל קשי מיוחד. כל הבחורות והבחורים כל הגילים, כולם התיצבו ונענו לקריאת הממשלה. יש גם הסדר מלא באספקה אספקה לחי ולבית החרשת, הכל הולך לפי החשיבות.

ואשרינו שזכינו לכך שמחלקת הקרקעות (הטבו) נקיה מרשות זרים. שוב לא שומעים לא ערבית ולא אנגלית במסדרונים ההם. פוטרו כל פושטי-יד ופושטי-עור, ולאט לאט מכניסים שם סדר חדש. ומחלקת המסחר, ומחלקת היבוא והיצוא, ומחלקת התחבורה. ומחלקת העבודה Labor Dept.  אשר בראשה עומד ידידנו בנטוב הוקמה ועומדת על תלה. והכל, כל החוקים החדשים והמנשרים לשעת חירום מתפרסמים בשם ממשלת ישראל, ורעד עובר בכל נימי הנשמה. [ואין-מחוק] ואין לעבור פשוט לסדר היום אחרי כל אלה. ולולא הועמו תופעות משמחות ומשיחיות אלה בהלם פצצות בני המדבר בהדרכת האנגלים. לא היינו חדלים מלשמוח ולחוג את ההישגים הסתוריים הללו שזכינו להם בדורנו. אך כך הוא המזל שלנו. ואין השמחה שלמה ובכל ישנה טפה מרה בכדי להזכיר לנו כי טרם עברנו את תקופת המעבר ועוד רבות הסכנות, ועוד רבים וקשים המכשולים שעלינו לעבור בהם. אך בזה אין כל ספק, שעבור נעבור אותם. אם יכולנו לעמוד במבחן זה, [הדגשה במקור] הרי שום כח בעולם לא יצליח לכלותנו.

עד כאן ענינים כלליים. ובודאי תרצו לדעת על שלומנו הפרטי, ועל משפחותינו בארץ.

למזלנו לא סבלנו קרבנות במשפחותינו. היחיד שנפגע ושוכב פצוע באופן קל, הוא עוזי, נכדו של קמינסקי. הוא נפגע מכדור בשעת מלוי תפקיד בצבא. והנו מחלים ומבריא בבית החולים. ממשפחת חיה נפצע קוזין אחד ברגליו. וגם הוא הולך ומבריא. צדוק ולנשטין מגויס והנו חיל בצבא-ישראל. ובקרוב יצטרכו ללכת גם חיים מנדלסון, בעלה של לאה ולנשטין, וגם אלכסנדר ולנשטין, שזה עתה חזר לארץ, גם תורו הגיע. אני, ונחמה, הננו כבר פון די אלטע קא – ערס... [אַלטע קאַקערס] ואותנו אין מקבלים לשירות הצבא, כי אם לתפקידים ציביליים קטני –ערך. און אפילו פאַר קיין גענעראלן נעמט מען אונז שוין ניט [אפילו כגנראלים כבר לא לוקחים אותנו]. חביבי,עברו הזמנים ההם... עברה המחתרת. וביצאך לרחוב, וביחוד בטילך ברחובות תל אביב, הנך רואה אלפים אלפים חיילים מצבא ישראל, על [מחוק] סמליהם ואותותיהם המיוחדים לפי הבריגדות והגדודים. ועל מכוניותיהם תקרא את השלטים הקטנים: "חיל האויר", "חיל התותחנים" "הפלמ"ח" אלה הם העילית שלנו, וכו' וכו'. אגב שלחתי לך כמה מהשבועונים המצויירים, ושם ראית בודאי את התפתחות הענינים.

אני עדיין ממשיך לעבוד במועצה המקומית. עובד בתפקיד של פקק... , וכנראה שאוסטרובסקי גמר אומר לא לתת לי להתקדם, וליצור כל מיני גורמים שיחישו את עזיבתי. [אוסטרובסקי שהיה ראש המועצה המקומית, היה איש מפלגת "הציונים הכלליים", בעוד כותב המכתב היה איש מפ"ם, "מפלגת הפועלים המאוחדת"]. ואמנם מחפש אני כיום משהו. ואף כי כיום לא כדאי לנוד יום יום מרעננה לת"א. כי ישנם כל מיני קשיים. בכל זאת נפגשתי עם בנטוב [איש מפ"ם, שר העבודה באותם הימים], ויש תקוה שאתקבל במיניסטריון העבודה, באחת המזכירויות. וברגע שאוכל להודיע לך על דבר של ממש, אודיע לך כי קצתי בחיים כאלה ונמאסה עלי העבודה תחת שבטו של יהודי "קטן" זה...

בבית אצלנו הכל בסדר. המשק שהקימונו לנו מיד אחרי בואנו, עומד לנו לעת הצרך. וזה ממש מציל אותנו. כי יש דברים שאין להשיג אפילו במחיר. ויש מצרכים אשר מחירם עלה עד כי אין היד משגת. אך אנו במצב יותר טוב. כיוון שבבית יש חלב עיזים למכביר. [העז עזיזה]. וכולנו אוהבים אותו. כמו"כ יש לנו מכל מיני הירקות שישנם בארץ. ואפילו חזרת שתלנו לנו. יחד עם זה, זרענו תפוחי-אדמה. והשבוע הוצאתי את היבול אשר ברכה רבה נכנסה בו. ובודאי יהיו לנו כשלש מאות וחמישים ק"ג (ז"א 700 פונטים) תפו"א מצוינים. אנו מכניסים את היבול הזה במחסני קירור שיש לנו במושבה, וזה ישמר עד הזריעה הבאה. והלול! עליו תפארתנו, יש לנו כבר כיום 25 – 30 ביצה ליום. ואנו מוכרים ביצים לכל דורש. מספקים אנו ביצים גם למשפחות נחמה בבת-ים. פעם בשבוע אני בת"א, וממציא אני להם. וגם אבטיחים ודלעת זרעתי. ומזה תבינו, יקרים, שאנו כבר ברעב לא נגווע.  ויחד עם החבילה שקבלנו מאת "קארוט" שהיתה מיועדת לפסח, הרי בודאי שיהיה מה לאכל. אגב החבילה הגיעה בשלמות, ואנו מתענגים על כל מה שיש בה. אעפ"י שהגיעה לחג השבועות... נאָר וואוּ שטייט עס אַז מע מוז עס עסן דוקא פּסח? [אבל איפה כתוב שחייבים לאכול את זה דוקא בפסח?]

מאת ליאו רוזנשטיין לא שמעתי ואין אני יודע איך לכלכל דבר. אני המשכתי את הקשרים שקשר כאן. [בענין עסקים] ועתה מאד לא נעים לי להשאר תלוי בין רקיע וארץ. בודאי יודיע לי על כוונותיו. ואפשר גם להבין שירצה לחכות עד יעבור זעם. אך גם על כך עליו להודיע לי. חיה והבנות בריאים וחיה עוזרת לי הרבה בגינה. דרוש בשלום הגב' רוזנשטיין. את החבילה לחיפה טרם העברנו, כי כיום אין מעבירים דברים כאלה, אם אינם "עסענשל קאָמאָדיטיס". נחכה קצת. ד"ש לכל בני המשפחה, להורים ולאליהו. בענין קישנר המצב עודנו מסובך ואין לצאת ממנו.אכתוב לו בשבוע הבא.

 

זאב